סובארו BRZ המחודשת – לפני שיסגרו לנו את הברז

יום אחד, נתגעגע למכונית כפי שאנו מכירים אותה כיום. יצור מכני מתוחכם ומעוצב, הנענה לפקודותינו. וביום ההוא, עת מכוניות אוטונומיות ופתרונות תחבורה מוזרים יגדשו את מה שפעם קראו לו כביש, נזיל דמעה ונרים כוסית לזכר מלאכת הנהיגה, לפחות כמו שהכרנו אותה.

אבל אולי, במקרה, האחים הגדולים שיציצו אל חיינו מכל פינה ודרך כל מכשיר, יאפשרו לנו לשמור כמה מכוניות אספנות למזכרת. כאלו שנוציא מן המסתור בשעות מוזרות, בהן משטרת הרעש לא תמדוד לנו דציבלים ומשטרת המוסר לא תאסור אותנו על כל האצה שובבה.

ליום ההוא, אני בוחר בסובארו BRZ, שכבר היום היא אוטו עם טעם של פעם.

במשך שנים ניהלתי רומן בהחבא עם תאומות הטויובארו – ולולא נסיבות חיים משתנות, הייתי כבר רוכש אחת. בגלגולן המקורי, העדפתי דווקא את טויוטה GT86, שנהנתה מניהוג מעט שובב יותר ומעיצוב פנים עדיף. אלא שכיום, לאחר מתיחת פנים שעברו השתים בשנה שעברה, מצטיירת סובארו BRZ כבחירה הנאה והאיכותית בין השתיים, קל וחומר ש'יוניון מוטורס' הפסיקו את יבוא GT86 לאחר שנה וחצי בלבד.

ברשותכם, תקציר מנהלים לאלו שאינם מכירים את השתיים; פרוייקט משותף של סובארו וטויוטה ליצירת מכונית קופה עם הנעה אחורית, על רצפה ומכללים של סובארו – לרבות מנוע הבוקסר המותקן לאורך – ומאפשר הנעה קדמית/אחורית/כפולה. טויוטה תרמו את העיצוב ואת מערכת הזרקת הדלק – וכיילו את הגרסה שלהם עצמאית, בדומה לסובארו. אם טויוטה ייעדה את גרסתם לדריפטרים, סובארו בנתה דווקא על בוגרי אימפרזות חמות וכפולות הנעה – ולכן כיילה את המכונית להתנהגות  בטוחה וצפויה עבור מכונית הנעה אחורית.

חמש שנים חלפו מאז המפגש הראשון שלי עם BRZ המקורית, כשרק נחתה בארץ. חמש שנים בהן התחושות נצרבו בזכרון, כאילו ממתינות להשוואה עם הגרסה המחודשת, בטרם יתקהו משהו. במבט חטוף, BRZ העכשווית מזכירה מאוד את הקודמת, למעט הבדלים לא מהותיים בפנסים הקדמיים והאחוריים, בפגוש הקדמי וב"כונסי הצד" שעל הכנפיים הקדמיות. השינויים מעניקים למכונית זריקת מרץ ויזואלית קלה – ורק הספוילר האחורי הסטנדרטי בסגנון 'מהיר ועצבני' מקלקל מעט את החגיגה. בפנים, איכות החומרים שופרה, תפירות אדומות משפרות את מצב הרוח והגה שמנמן וקטן קוטר – הפעם עם כפתורי שליטה ברדיו וכו' – נופל לכפות הידיים בטבעיות.

המושבים נוחים כשהיו, תנוחת הנהיגה נותרה מעולה. נמוכה מאוד, רגליים פשוטות לפנים, זרועות מעט כפופות לכיוון ההגה. כך ישבו במכוניות ספורט אנגליות של פעם. קרוב לכביש, קרוב לאקשן.

ויש אקשן. בכמויות. BRZ מודל 2017 נהנית מכיול מתלים מעט רך יותר, לטובת נוחות הנסיעה ומשיכה עדיפה. המתלים הנוקשים מדווחים לכם על טופוגרפיית הכביש אך לא מענישים אתכם. ההגה מעט קל יותר; תחושתו טבעית ודיוקו מצויין, בעודו מאפשר לכם למצות את התנהגות הכביש המהנה עד תום. ישנם עזרים טקטיים כדיפרנציאל מוגבל החלקה ומצב "מסלול" במערכת בקרת היציבות, המאפשרת לכם להנות משעשועי כביש, בעוד המכונית פוקחת עין תורנית במקרה והגזמתם. ניתוק בקרות מלא, במידה ותהיתם, אפשרי.

קחו את BRZ לכביש הנהיגה החביב עליכם. הנהיגה במכונית הזו מנטאלית. היא משנה כיוון בנחישות וכמקשה אחת, נעזרת באחד הההגאים הטובים ביותר של דורנו. אתם יוזמים, היא מבצעת. אתם מתגרים, היא מגיבה. התחושות זורמות דרך המושב וההגה, הדחף לנסות עוד, להרחיב את המעטפת, מתגבר. מנוע הבוקסר שלה מגרגר – ובשלב מסויים קצת מטרטר, בדומה לרעשים מכיוון ידית ההילוכים. המנוע אטמוספרי, אוהב שדוחקים בו לעבר הקו האדום שלו, ב-7500 סל"ד. על הנייר, נותרנו עם הספק זהה ולא הכי משכנע של 200 כ"ס. אבל כמה מקרבי המנוע שונו, גמישותו הוטבה והביצועים שופרו מעט. בעליה ארוכה ותלולה המאתגרת כל מכונית, משכה BRZ המחודשת טוב יותר מאחותה הבוגרת. בלמי ה-BRZ, אגב, עולים בעמידותם על מערכות הבלמים של כל סובארו שהיא שיוצרה אי פעם.

אז למה טעם של פעם, תשאלו? כי בניגוד לרוב מכוניות ימינו שמנסות להחניף לנהג ולתקן את טעויותיו, לבודד אותו, להקל עליו את מלאכת הנהיגה ואולי אף להחליף אותו בפעולות אוטונומיות כאלו ואחרות, סובארו BRZ לא דופקת חשבון לאף אחד. היא רועשת וקוצפת ואוהבת שמוליכים אותה ביד בוטחת. לזכותה ייאמר שאינה נושכת כאחותה לבית טויוטה, אך גם עימה יש לנהוג מידה של כבוד. התכבדו נא ושבו במושב הנהג הנמוך, לחצו על מתג ההתנעה, קלאץ', ראשון ולדרך. זו מכונית ספורט מהסוג שחלמנו עליו לפני שלושים וארבעים שנה. זן שכמעט ונכחד מן העולם. ב-230 אלף שקל, מחיר מוגזם משהו, היא רחוקה מלהיות זולה – אך יש בה כדי למלא את לבכם אושר ולשמור את רוחכם צעירה לשנים רבות, קל וחומר שמדובר בפיסת הסטוריה, מהסוג שכולנו נתגעגע אליו ונבכה את לכתו.