היום, מזג האויר הטיב עמנו. מספר שעות של אחר צהריים חם למדי, שאריות של שמש מעל עננים סרבניים בחורף המתעתע של ינואר. גולף GTI אפורה זורמת לה על נחש אספלט אפור, מאתגר, מתפתל, מטפס ויורד קלות. הגולף האפורה, נעולה בצמיגים בשרניים על חישוקי "18 נאים, לועסת את האספלט הזה בזלזול ויורקת אותו כמו שריף טקסני משועמם המחכה לקרבן ממהר בכביש נידח.
הגולף האפורה, נעזרת במערכת סטנדרטית של משככי זעזועים אקטיביים, ממעטת בתנועות מרכב לא רצוניות, נדבקת לאספלט כעלוקה ומתגרה בי לנסות אותה מהר יותר סביב אותה פניה… יש לה רזרבות של אחיזת כביש לגולף הזו – והיא נוסכת בטחון בכל נהג. אני שב על עקבותי, מגביר קצב. התחושות דומות, שלה וגם שלי –ואני תוהה אם זה לטובה…
.
עצרתי בצד, פותח חלון ומדומם מנוע. רוח נעימה של אחר צהריים חמים שוטפת את תא הנוסעים המוקפד של הגולף. רובו שחור, מספר גוונים של אפור ומספר רצועות אדומות בולטות כנוצות קרב,מזכירות לך שמדובר ב-GTI, למקרה ושכחת…או שמא תהית אם מדובר באיזו סופר-גולף מהירה ומאובזרת. מסך דומיננטי, גדול מדי לטעמי, ממלא את מרכז הדשבורד, תוך קריצה לאופנה החלולה המככבת היום בשלל חשמליות; העולם רוצה מסכים – וכמה שיותר גדולים. אני? תנו לי דשבורד בו המסך משולב באופן אינטגרלי כמו בגולף 8 או בפיז'ו 408…

הרוח משכרת – וזה זמן טוב לזכרונות…כשאתה מתבגר, אתה עורך עשרות שנים של חויות לקליפים קצרים או לרגעים קפואים. הכל בראש, עדיין חי – ונדמה לך שאתה אפילו שומע את הפסקול. נזכר ברגעים מאחורי ההגה של הגולף GTI האדומה, דור ראשון, של ידידי הצלם המוכשר טופלברג בכבישי הכרמל, עת עלה לצלם MGA קלאסית שכתבתי עליה. למעלה מ-30 שנים חלפו, אך תחושת הקלילות של הגולף הזריזה, לצד בלמיה העציים, עדיין מוחשית עבורי. זוכר את פיז'ו 106 ראלי דור ראשון, ממשיכת דרכה הרוחנית של אוטוביאנקי A112 אבארת', עם משקל זבוב ומנוע שמשווע לסל"ד בשמיים – ואת הדור השני שלה שהיה קרוב למושלם בעיני. את פיאט טיפו סדיצ'יוולוולה (16V באיטלקית מנגנת) בעלת התנהגות הכביש המענגת, את פורד אסקורט RS המוכשרת שהבליחה לרגע ואת רנו קליאו RS עם 172 כ"ס שהיתה אבן דרך בתחילת האלף הנוכחי. חושב על מיני קופר S שעדיין איתנו – ותוהה אם נותרו מספר יחידות מהדור המקורי, עם מגדש העל ולחימת ההגה הפרועה…
הוט האץ' הן מכוניות שאתה אמור לזכור, אם אתה אוהב מכוניות והז'אנר מדבר אליך; אפילו את הפושרות שבהן. היו מספר GTI כאלו בשושלת הגולף: סימן 3 ו-4 של האלף הקודם ובשנים האחרונות סימן 7 ו-8, שהרגישו כמו גולף מאובזרת שנקנית ע"י נשים אמידות שרוצות את "הגולף הכי יקר"…אלא שאז היצרן מוולפסבורג "התאפס" על עצמו והוציא גרסאות ממוקדות יותר, מהנות יותר למי שמלאכת הנהיגה עדיין עושה לו את זה. דור 5 היה התיקון של שני הדורות שקדמו לו, דור 7.5 היה חד וקומוניקטיבי ואילו דור 8.5 מנסה לקחת את החויה הפושרת של דור 8 לכיוון יותר דינמי.

אז כן. דור 8.5 הוא בעיקר נחוש יותר. יש לו קצת יותר כח (20 כ"ס), קצת יותר אחיזת כביש וקצת פחות ערפול בתקשורת שבין אדם למכונה.
אבל הוא לא הולך עד הסוף. ההגה מציג משקל נכון ויחס העברה מהיר, אבל חסרים לו חדות ודיוק של ממש, "על המילימטר". השלדה מתגלה כפרטנר נאמן, אבל עד גבול מסויים – ואם אתם מאלו שנהנים לנהוג את המכונית בפנייה באמצעות הדוושה הימנית, תגלו שותפה שבשלב די מוקדם במשחק הופכת לאדישה. המנוע מצויין. חזק. גמיש. ליניארי. אילו רק היתה לו עוד טיפת כריזמה…
כל זה מוביל אותי לתהות – קל וחומר משהגרסה החדשה חצתה את רף ה-300 אלף ש"ח – אם לא היה שווה ליבואן להתאמץ עוד קצת ולייבא את גרסת 'קלאבספורט', עם 300 כ"ס (מנוע זהה לקופרה לאון VZ) והבטחה לניהוג ממוקד יותר. בחו"ל, הפרש המחיר בין שתי הגרסאות די זניח.
בינתיים, גולף GTI דור 8.5 נותרה מכונית מוצלחת, שימושית ודי יחודית, ביכולת לעשות המון דברים בצורה משכנעת. אלא שלי, כחובב הוט האץ' בטעם של פעם, שמעדיף הנאות פשוטות על פני הבטחות גדולות – הגולף הזו מרגישה כמו סופר גולף, יותר מאשר GTI.
מחמאה? תלוי את מי שואלים. מבחינתי, התשובה שלילית.

















