לרדת לשטח עם קאדילק

נהיגה בשטח דורשת יותר מסתם הנעה כפולה.
על מנת לדלג מעל אבנים ומהמורות ללא פגיעה במכלולים עדינים בגחון הרכב נדרש מרווח גחון גדול יותר. ברכבי שטח מובהקים, המרווח המינימלי הוא לא פחות מ-20 ס"מ. בקרוסאוברים המרווח יתחיל מ-16 ס"מ לפחות. זה עדיף,בשטח, על כ-12-13 ס"מ המפרידים בין הקרקע לגחון הרכב במאזדה 3 שלכם.

מרווח הגחון, אגב, משתנה וקטן ככל שהרכב עמוס יותר בנוסעים ומטען. הוא גם לא קבוע בגלל תנועות המרכב על גבי המתלים. ( לא רלוונטי ברכבי שטח מובהקים בעלי סרנים).
בנוסף, יכולת הקרוסאובר המבוסס על שלדת מכונית נוסעים, לשלוח את גלגליו רחוק מהמרכב בכדי ליצור מגע ואחיזה – מוגבלת. מתלה נפרד יתקשה לאפשר מהלך ארוך וכתוצאה מכך מאבדים גלגלי הרכב את האחיזה בקרקע בכל שינוי גובה קל של פני השטח.

איבוד אחיזה, גם אם של גלגל אחד בודד, יצור מצב בו יכולת התקדמותו של הרכב תיפגע. הגלגל המונף באוויר יסתחרר (אשמתו של מכלול הקרוי 'דיפרנציאל') והרכב יסרב לנוע גם אם תאיצו בו יותר.
המצב השכיח להיתקעות שכזו נקרא 'הצלבה' בו בכל סרן מאבד גלגל אחד את אחיזתו והתגברות על מצב שכזה היא ע"י מיומנות נהג או באמצעות בקרות משיכה אלקטרוניות, המתגברות על הבעיה בדרך כלל.

יכולת עבירות הרכב והתאמתו לנסיעה בשטח תלויה בעוד מרכיבים כגון – צמיגים, תיבת ההילוכים, זוויות המרכב ועוד. יכולת העבירות נגזרת גם ממיומנותם של הנהג/ת והשורה התחתונה היא להתאים את מסלול הטיול לסוג הרכב. ישנם מסלולים לרכבי שטח קשוחים וישנם לכאלה 'רכים' יותר.

מבין הרכבים ה'רכים' ניתן למצוא מצד אחד את הסובארו פורסטר בעל היכולות המרשימות בשטח ומאידך רכבים כפולי הנעה כדוגמת סוזוקי ויטארה החדש, מיצובישי אאוטלנדר או הקאדילק המופיעה כאן.

לאלה האחרונים ברשימה וכדוגמתם, חשוב להתאים מסלול לא מאתגר מדי בעבירותו, להתאים את קצב ההתקדמות לתנאי השטח ולהפנים את העובדה שלא מדובר בלנדקרוזר/ גרנדצ'ירוקי/פאג'רו מסוקסים.

טיול קליל בנחל שלמה/ יואב קווה
בבוקר הראשון זוללים בלי הכרה. ביום השני אוכלים מתוך תנופה, וביום השלישי מתעורר חשק להקיא וכבר רוצים לברוח מהמלון, החוצה, לשטח.
הפתרון קרוב ומתאים גם לרכב כביש-שטח רך, אפילו רך במיוחד. נקודת ההתחלה היא הכיכר המרכזית של העיר אילת, סמוך לקניון "מול הים".

מאפסים את מד המרחק ונוהגים דרומה, לכיוון טאבה. ב-2.5 ק"מ חולפים על פני הנמל. ב-4.4 ק"מ, לפי השילוט "נחל שלמה/ חוות היען/ חוות גמלים", פונים ימינה ומאפסים את מד המרחק.
ההתחלה סלולה, ההמשך – דרך עפר חצצית שלוקחת אותנו אל תוככי ערוץ נחל שלמה. סימון השבילים הוא אדום (מס' 20560 במפת סימון שבילים). ב-1.3 ק"מ, במזלג, בוחרים במסעף השמאלי – דרך עפר, לכיוון חוות גמלים (המסעף הימני מוביל למחצבה). ב-1.6 ק"מ עוברים את חוות הגמלים (או עוצרים לביקור במקום). ב-1.9 ק"מ מגיעים למזלג דרכים.

הנקודה הזאת, לידיעת מי שממש מאס במלון, היא "חניון לילה" – הפקחים של רשות הטבע והגנים מתירים ללון כאן. אין שירות חדרים, אבל יש מיליוני כוכבים. המסעף השמאלי במזלג מוביל להר צפחות ונחל צפחות. אבל המשך המסלול הוא המסעף הימני (ישר) עם המשך הסימון האדום. דרך העפר חצצית ומגרגרת מתחת לגלגלי המכונית. היא מתפתלת בין הרי הגרניט האדמדמים הנהדרים, ואם יש מזל מיוחד, אפשר לפגוש חרדון צב הדור, מין צבעוני ומקושט במיוחד, ששרוי בסכנת הכחדה. לזכר יש גוף ירקרק, פסי רוחב צהובים וראש כחול. צבעי הנקבות דהויים יותר.

ב-4.6 ק"מ, במזלג, בוחרים במסעף הימני, וב-5.3 ק"מ חולפים דרך שער טבעי, כעין מפער, בין צוקי הגרניט. משמאל לדרך מתנשא הר יהושפט. מדי פעם אפשר להבחין בדייקים, מעין עמודים צבעוניים בסלעי הגרניט. את קטע הדרך הזה מתעקשים ללוות עמודי חשמל מכוערים. ב-7.4 נגמר הפרק הראשון של המסלול ומגיעים לכביש מס' 12 – ימינה חזרה לאילת, שמאלה למרכז הארץ בדרך ארוכה, מפותלת ויפה. למסלולי טיול 4X4 נוספים – http://shvilim.co.il/