מעמדת התצפית שבמוצב המשקיפה אל עבר גדר המערכת, הכל נראה פסטורלי ומזמין. השדות המוריקים, מאגר המים הכחולים, המרחבים האינסופיים והשקט, אינם מספרים את הסיפור האמיתי. אמש, הייתה כאן תקרית ירי. המורדים, הצבא הסורי או השד יודע מי, ירה על כוחותינו – זהו גבול סוריה. כל כך יפה ברמת הגולן, במיוחד בתקופה זו של השנה – האביב. הירוק בוהק יותר מתמיד, הפריחה בשיאה, האוויר צלול, שונה לחלוטין מגוש דן הדחוס ממנו הגענו עם הגראנד צ'ירוקי הלבן. לו רק ניתן היה להמשיך את מסענו אל מעבר לגבול, אל סוריה, עיראק, ואולי אפילו לאיראן, להכיר מקומות חדשים, נופים עוצרי נשימה, שכנים.
המציאות
נוסעים, עולים ויורדים בין מרבדי עשב ירוק ,פריחה צהובה, מטעי תפוחים, רמת הגולן היא חיזיון תעתועים. גדרות הבקר מתחלפות בגדרות של שדות מוקשים, עליהן שלטים צהובים המזהירים בשלוש שפות מפני הסכנה האורבת – מוקשים לפניך! תעלות נגד טנקים חורצות את האדמה לאורך הרמה ובכל מקום ניתן להבחין בבסיס צבאי ואנטנות מזדקרות. מדי פעם חולף מולנו רכב צבאי. בד"כ זהו רכב רב – הינע וסביר שהדיוטות יכנו אותו "ג'יפ" גם אם הוא 'דיפנדר' מתוצרת לנד-רובר.
"ג'יפ" הוא שם שהפך למותג ומקושר אינטואיטיבית לרכב שטח בעל הנעה כפולה. שמה של חטיבת רכבי השטח מתוצרת קרייזלר האמריקאית, לא רק שהולך לפניה, אלא הפך לנכס העיקרי שלה. ספינת הדגל של ג'יפ הוא הגראנד צ'ירוקי, המלווה אותנו במסענו היום, ברמת הגולן. הדור ה-4 של ג'יפ גראנד צ'ירוקי הושק בשנת 2009 וחידש את פניו לפני כשנה. הג'יפ שלנו גדול ולבן ומונע במנוע בנזין בנפח 3.6 ליטרים (קיימת גרסת דיזל יקרה באופן ניכר). החידוש המשמעותי והחשוב בדגם המחודש, הינו תיבת ההילוכים החדשה בעלת שמונה יחסי ההעברה (במקום חמישה בקודמת).
לא נלאה אתכם בפרטים טכניים, נספר רק שפעם גראנד צ'ירוקי התבסס על שני "סרנים חיים", כלומר יכולת שטח המקבילה ללוחם ויקינגי מסוקס עם סכין בין השיניים. היום לעומת זאת, יכולת השטח של הגראנד מתאימה יותר להגדרה של גבר מטרוסקסואל, עדין. אחד כזה שמודע לעצמו. המגמה המסתמנת היא להפוך את רכבי השטח לידידותיים יותר בכביש על חשבון יכולתם בשטח. בגראנד צ'ירוקי, במקום סרנים חיים, תלויים גלגליו על מתלים נפרדים. מסענו במעלה הרמה התחיל בקיבוץ עמיר, בשבילים כבושים ומהירים, שם מגהץ הגראנד את התלוליות המתונות ושועט קדימה בעזרת 282 סוסיו ושמונת הילוכיו ללא כל מאמץ. מושבי העור, המתלים הרכים והשקט מבודדים מכל תחושת נסיעה בשטח, מרמזים לנו לרדת מדי פעם מהרכב על מנת להתחבר לסביבה, למרות שטח החלונות הגדול הכולל גם חלון ענק בגג.
בכל זאת שטח
הרי לא הגענו עם אייקון שכזה בכדי לפזז על שבילים שגם רכב ליסינג ממוצע יכול להתנהל בהם. אז פונים שמאלה, במעלה הרמה. השביל הכבוש מתחלף בין רגע בדרך זרועה באבנים. ברמת הגולן אלו סלעי בזלת קשוחים, שמפגש ביניהן ובין רכיב מכאני מסתיים לרוב בנוק-אאוט, לטובת הסלע.
בדקנו, לגראנד שלנו התקינו מיגון, פלטה תחתונה להגנה על רכיבים חשופים. זה מצוין אך מצמצם את מרווח הגחון בן ה-21.8 ס"מ שאינו מרשים מלכתחילה לכדי פחות מכך. נתון בעייתי בהתחשב בכך שהמתלים הנפרדים מקטינים את המרווח הזה תחת עומס ונדנוד אפילו יותר (קיימת גרסה בעלת מתלי אוויר, המאפשרת הגבהת עד לכ- 27.4 ס"מ מכובדים). אותם מתלים נפרדים, שכוילו על מנת להעניק רכות נסיעה ותחושת ריחוף, מפחיתים מיכולת העבירות של הרכב. מעבר בשביל זרוע סלעים למשל, מצריך נהיגה מבוקרת ואיטית ולא פעם אף הורדת מכוון קרקעי שיפסע לפני הרכב ויכוון את הנהג מבחוץ בתנועות ידיים. העובדה שבתקופה זו של העונה ההסתברות לעלות על נחש צפע ישראלי בסבך השיחים, דומה לסיכוי לעלות על מוקש בשדה מוקשים סמוך, הופכת את עבודתו של המכוון הקרקעי לסימפטית פחות.
לאט ובזהירות צלחנו את השביל הארוך וירדנו בחזרה לכביש המקשר בין גדות לגונן. משם, עלינו בכביש המפותל מגונן עד לצומת ווסט. הגראנד החזק שועט בעלייה ומותיר אחריו שובל ארוך של נהגי משפחתיות. תנוחת הנהיגה הגבוהה, עוצמת המנוע, חלקות הנסיעה והאבזור השופע הם הסיפור של הגראנד צ'ירוקי המודרני.
המציאות בשטח
לאחר ארוחת צהריים דשנה במסעדה בכפר הדרוזי 'מסעדה', אנחנו בדרך דרומה לכיוון אלוני הבשן, מטפסים מזרחה לעבר הגבול. מוצב נטוש, טנק המסתתר במארב ובסיס של האו"ם חולפים על פנינו, אוטוטו אנחנו כבר בסוריה. אבל לא. באנו לבחון את הגראנד צ'ירוקי ולא חלילה ליפול בשבי המורדים ולכן, נספר לכם כי צמיגי הכביש בגראנד, בשילוב עם מהלך המתלה הקצר, גרמו לא פעם ל"הצלבות" שבהן אפילו מערכת בקרת המשיכה האלקטרונית התקשתה לפתור. עוד נספר כי כפתור הממוקם בין המושבים הקדמיים, בורר בין מצבי שטח שונים (חול, בוץ, שלג או שטח סלעי) ומשנה את התנהגות המנוע והגיר, על מנת שיתאימו לאופי הנהיגה הדרוש בשטח הנתון (בגרסה עם כריות האוויר, גם את גובה הרכב מהקרקע). אבל בגולן היום אנחנו מתמודדים בעיקר עם סלעים ולכן יש צורך לשלב גם את תיבת העברה ליחס העברה נמוך – LOW, זחילה איטית וכוחנית. אם בירידות תלולות עסקינן יש ללחוץ על כפתור "בקרת הירידה במדרון" , להתרווח במושב ולא לגעת בדוושות.
גראנד צ'ירוקי הוא רכב יפה ומרשים מאוד. הגריל בעל המלבנים האנכיים, הכנפיים הרבועות והמראה החסון אינו מותיר ספק – מדובר בג'יפ. פתיחת הדלתות חושפת תא נוסעים מפואר ומאובזר בנדיבות (רכב המבחן הגיע ברמת גימור LIMITED הגבוהה) ודלת תא המטען נפתחת ועולה עצמאית בלחיצת כפתור. הסיפור האמיתי של הגראנד צ'ירוקי הוא בנסיעה בכביש. למרבה ההפתעה, דווקא שם הוא מרגיש "בבית". מנוע עוצמתי התנהגות ונוחות טובים ותחושה שמדובר במוצר איכותי ומושקע, שנותן תמורה טובה למחיר. הגראנד הוא לא רנגלר ובטח לא בגרסת הרוביקון שלו (האח מסיירת מטכ"ל שאוכל סלעים לארוחת בוקר), אבל הצ'ירוקי הגדול הזה הוא אביו הרוחני של הוואגוניר – רכב האלופים של צה"ל במלחמת ששת הימים. אנו מצידנו נמשיך לחלום שעוד יבוא שלום – אז, לשם שינוי, ניקח ג'יפ, כל ג'יפ ונחצה איתו אל מעבר לגבול, אבל הפעם בלי מדים וללא שפיכות דמים.