Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
אנחנו חיים במדינה מיוחדת, שלא לומר משוגעת. מי מדמיין לעצמו לפגוש שמש אביבית בחודש ינואר בכל שנה? מזג האוויר משתגע ואיתו המדינה. אז אם כבר "זכינו" במזג אוויר כזה במהלך סופשבוע מבחן עם Voyah Free, לא ננצל אותו כדי ליהנות מהטבע במדינה הזו?
.
וזו בדיוק הבעיה עם מחשבה כזו. בדיוק כמו שאנחנו חשבנו לנצל את מזג האוויר לטיול קליל, אותה המחשבה ממש עלתה בראשם של המוני בית ישראל. אז כמו כולם, גם אנחנו מצאנו את עצמו בשעות הצהריים בפקקים בדרך לנחל השופט. נו, שוין. בסך הכל הבוקר התחיל לא רע: משפחתי ואני "הצטופפנו" על סיפונה של הפרי. טוב, לא ממש הצטופפנו כי Voyah Free הוא רכב מרווח מאוד למשפחה. לפני היציאה לדרך, הדור הצעיר ציין שהוא אהב את העיצוב החיצוני (וגם לא מעט מעוברי האורח ברחוב), וזו כבר התחלה טובה במסע להצדקת המחיר הגבוה.
כמה גבוה?
.
רגע, קודם בואו נפשפש קצת בנבכי ההיסטוריה: וויה הוא מותג היוקרה בן השש של היצרן הסיני עם השם המסובך (יחסית) דונגפנג, שחוגג 56 שנים מאז הקמתו. כבר לא ילד. בשביל לחדור לשווקים שאינם סין, תמיד עדיף שם קליט – אמר מתישהו חכם סיני זקן. Voyah Free הוא הדגם היחיד של וויה שנמכר בארץ בגרסה אחת שעולה 400 אלף ₪. הרבה כסף לרכב סיני, יקר מכמה מתחרות סיניות ואפילו יפניות, אבל, עדיין, תחרותי למדי מול המתחרות מאירופה.
בינתיים בפקק, אחרי ההתלהבות מהגג הפנורמי המתכהה בלחיצת כפתור, שלישיית הדור הצעיר נרדמה מאחור על המושב המרווח. וכשיש שקט, אפשר להתרשם קצת מתא הנוסעים. ויש ממה להתרשם: יש אווירה של פרימיום בחומרים ובשילוב הצבעים, יש פסנתר כפתורים פיזיים חשובים מתחת למסך הראשי, יש שילוב חומרים רכים ונעימים בכל מקום, כולל במיקום של דיפונים שפחות ציפיתי.
אשתי קצת מתלוננת על איכות החומרים, אבל כבר התרגלתי אליה. שלושת המסכים לאורך לוח המחוונים נחמדים ושימושיים, אבל השואו של לוח המחוונים שעולה ויורד קצת פחות שימושי. שנינו אהבנו את המושבים שכוללים חימום (בשבילה), אוורור (בשבילי) ושני סוגי עיסוי (לשנינו, כמובן). אגב, מתישהו אולי אני אצליח להבין למה הסינים אוהבים לצבוע את הדיפונים בצבע כחול כהה, בדומה לזיקר X למשל.
בהלוך (וגם בחזור) אני מבין שתא הנוסעים הנעים של Voyah Free משמש תפאורה טובה לאיכות נסיעה טובה. מערכת מתלי האוויר תורמת את שלה לאיכות נסיעה טובה. בידוד הרעשים קצת פחות מושלם, אבל הוא מספיק טוב כדי לקיים שיחה בלחש בין אבא ואמא, בזמן שבמושב האחורי תופסים תנומה. הדבר היחיד שהציק לי היה צקצוק מציק מתא המטען המכובד. צקצקתי את עצמי לדעת עד שהבנתי שזה, כנראה, מהווילון הנגלל שמכסה את התא.
עם כמעט 10 אלף ק"מ שעבר רכב המבחן, אני חושב שאפשר לסלוח לו על זה.
הכבישים בדרך לנחל השופט טובים בסך הכל, אבל פה ושם יש מעברי מים שצריך לצלוח. יש סיבה אחרת לצאת מהבית אם לא הייתה זרימת מים? טוב לדעת של-Voyah Free יש כמה מצבי נהיגה שמשפיעים על תגובת הדוושה, קשיחות וגובה מערכת המתלים. יש אפילו מצב שטח שמגביה את הרכב כדי לצלוח מעברים קשים והוא זמין עד 40 קמ"ש. לא בטוח שהייתי לוקח סיכון לרדת לשטח על צמיגי כביש, כשכל קרע באחד מהם עלול להסתיים בסכום כסף מכובד.
אבל בשביל לצלוח מעבר מים על אספלט, יכולת ההגבהה נחמדה.
קצת וואסח, למי שבעניין.
בדרך חזרה הביתה כשנפתח קצת הכביש הפקוק, הגיע הזמן להרשים קצת את האוחז בהגה. הנתונים היבשים מרשימים: מנוע חשמלי עם 489 כ"ס שיורדים לכביש דרך הנעה כפולה לארבעת צמיגים רחבים ברוחב 255 מ"מ. תאוצה מאפס למאה תוך 4.4 שניות ועד למהירות מירבית מוגבלת ל-200 קמ"ש. מבחינת נתונים הכל טוב ויפה, אבל השאלה היא איך השלדה מתמודדת עם הכוח. באופן צפוי עם הנעה כפולה ומתלי אוויר מתכווננים, Voyah Free היעיל עושה עבודה טובה בנושא.
רק אל תצפו לאיזה פידבק והנאה אמיתית מנהיגה. זו לא הכתובת.
Voyah Free סיפק לנו ליווי מכובד לשבת מיוחדת: חורפית ושמשית. עם סוללה של 106 קווט"ש ונהיגה מתונה, הוא יכול לספק טווח ריאלי באזור ה-400 ק"מ. הוא מרגיש מיוחד מבחינת העיצוב החיצוני המרשים, תא הנוסעים המרווח ומערכת המתלים הטובה. על הדרך היו כמה שהתרשמו מהמראה ושאלו "כמה זה עולה?". התגובה המיידית שלהם הייתה: "מי מספיק משוגע כדי לקנות רכב כזה ב-400 אלף ₪"?
אז מסתבר שיש מספיק כאלה שרוצים להרגיש מיוחדים,
ואולי הם גם קצת משוגעים.
תמצית חיינו כאן.
A Site by