Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
סוף האלף הקודם ותחילת הנוכחי היו ימים של פריחה בסיאט, יצרן ספרדי עם עבר של הרכבת פיאטים ברשיון וחלום להפוך לאלפא-רומיאו של קבוצת VAG. על העיצובים היה אמון לא אחר מאשר וולטר דה סילבה האיטלקי והמכוניות היו מבטיחות. איביזה דור 3 אך הוצגה – וכך גם לאון הקומפקטית, שהתבססה על הדור השני והמוצלח של הטולדו. לאון המקורית, שאולי לא בכדי הזכירה מאחור את אלפא-סוד המיתולוגית, התעלתה על אימה-הורתה, גולף 4.
וזה היה כנראה קשה מדי למקבלי ההחלטות בוולפסבורג, שהחליטו לקחת צעד לאחור. אפילו את הטנגו המבטיחה, קונספט קרוב ליצור לרודסטאר זולה ויפהפיה שהיה מקבע את מעמדה של סיאט כמותג נחשק, הם החליטו לגנוז. הטנגו, שהוצגה בתערוכת פרנקפורט ב-2001, נחשבת לאחד הפספסוסים הגדולים של פולקסווגן בענין סיאט עד ימינו.
ואז הגיעו ימי הדור השני של הלאון, אשר לידתו לוותה בקשיים ובעיכובים. מישהו החליט שהמכונית מוכנה ליצור מוקדם מדי – והחליט להקפיא את השקתה עד לאחר שתוצג אלטאה, ה-MPV הראשון של החברה. בפועל, ההקפאה ארכה כשנה וחצי, המון זמן במונחי חיי מדף של דגם. התוצאה היתה שלהבדיל מהדור הראשון, הלאון החדשה נפלה באיכותה וביכולותיה מהגולף 5 – והיא זכורה בעיקר תודות לגרסאות ספורטיביות חזקות וגסות משהו, שהפכו לחביבות המשפרים.
הלאון הנוכחית, שהופיעה לראשונה גם בגרסאות 3 דלתות וסטיישן, בולטת בעיקר בחוסר ההעזה הויזואלי שלה, למעט קפלי הפח שמזכירים במעט פלימות' מתחילת שנות הששים. קחו תמונת צד של איביזה הנוכחית, הגדילו ל-110% במכונת הצילום – ובגדול, קיבלתם לאון. הסטיישן קצת מצליחה לנתק את הקשר הזה, מחד – וגרסת 3 דלתות הנאה, מאידך. אם לאון 2 היתה לפחות יחודית, לאון 3 היא קופיקאט.
ועם כל זאת, סיאט לאון בדורה השלישי היא מכונית נאה עם מראה צעיר, קל וחומר לאחר מתיחת הפנים, עם חישוקים חדשים ושינויים בגריל וביחידות התאורה. לא חייבים להקצין עד גרסאות FR וקופרה המצודדות; גם גרסת סטייל שנבחנה – שלכם ב-120 אלף ש"ח – מציגה לראווה חישוקי "17 סקסיים וגג פנורמי. אם היתה מופיעה באדום לוהט, ניתן היה לטעות בה ולחשוב שמדובר בגרסה ספורטיבית.
עם מנוע מוגדש בנפח 1.4 ליטר, 150 כ"ס ומומנט בריא של 25.5 קג"מ המושגים בטווח שבין 1500-3500 סל"ד, ביצועי המכונית אינם מאכזבים. למנוע משודכת תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמד בת שבעה הילוכים – ועם משקל עצמי של פחות מ-1.2 טון, כל הטוב המכני הזה מניע את הלאון בקצב מכובד. 8 שניות למאה ו-215 קמ"ש אלו נתונים שאך לפני דור היו שמורים להוט האץ' זריזה – והנה היום אנו מקבלים אותם בקומפקטית זולה יחסית. המנוע מציע גמישות רבה בסל"ד נמוך ובינוני, אך גם נושם היטב עד לקו האדום ב-6000 סל"ד ולא מאבד תנופה באלף הסל"ד האחרונים. הלאון מחסלת עליות ביעילות ויודעת לשייט בכזו נינוחות, שהייתי ממליץ לכם להרבות ולהשתמש בבקרת השיוט על מנת לא להגיע לטווח מהירויות פלילי במיוחד ברגעים של היסח דעת. אם בשיוט עסקינן, המנוע מציע "סגירה" של 2 צילינדרים מתוך הארבעה במצבי עומס נמוך, לטובת חסכון בדלק. האם זה עובד? לא ממש. בנהיגה רגועה תגיעו לממוצע של כ-11 ק"מ לליטר, בנהיגה תובענית תגיעו ל-8…
כך שבגדול, בכל הנוגע לביצועים – מעבר לתחום החסכון, התמונה הכללית מרשימה. אלא שכידוע, אלוהים והשטן מצויים בפרטים הקטנים – ושם מתחילה לאון לאבד נקודות. פעולת התיבה הרובוטית, למשל, אינה נמרצת במיוחד – נתקלנו כבר בגרסאות מוצלחות יותר שלה. למכונית יש מערכת היל-הולד, המונעת הידרדרות לאחור/זחילה לפנים; נחמד בתאוריה אך מעיק במציאות, כאשר הבלמים ממש לופתים את הגלגלים מתחילת תנועה – ושחרורם אינו נעים. הוסיפו לכך תמרוני חניה – ועוד בשיפוע – מישהו בצוות התכנון של הלאון לא ממש ירד לעומקן של דקויות.
לאון סטייל, על אף היותה הגרסה הזולה, מאובזרת היטב. יש לה בקרת אקלים מפוצלת עם פתחי מיזוג לאחור, גג פנורמי , חישוקי "17 נאים עם צמיגים במידות 225/45, בקרת שיוט ועוד הרבה דברים טובים. אישית, מצאתי את מושביה נוחים יותר מגרסת FR הספורטיבית, על אף תמיכות הצד המשופרות וריפוד האלקנטרה היוקרתי למראה ולמגע. בנוסף, תא הנוסעים שלה בהיר יותר מזה הקודר ב-FR, עם דיפון בד על הדלתות וריפוד תקרה בהיר. עם זאת, מעבר למראה ה"שופוני" המובהק, לחישוקי "18 ולמתלים מוקשחים קמעא, FR מציעה שני עזרי נהיגה נוספים שאינם קיימים בסטייל.
הראשון הוא משוטי העברת הילוכים מאחורי ההגה, אלא ששוב – הפרטים הקטנים – אלו קטנים ומתאימים לבעלי אצבעות ארוכות בלבד.
השני הוא בורר מצבי נהיגה, עם אפשרות שימושית להקשחת משקל ההגה – ורק עבורו, הייתי אולי מעדיף את ה-FR, הנהנית גם מגלגל הגה בשרני יותר.
כי ללאון, זאת עליכם לדעת, שלדה מוכשרת עם הגה אפאטי. לא מדבר, לא מתקשר, לא מדייק ואפילו קל מדי. המתלים יודעים להתמודד עם מגוון תנאי דרך ושיבושים, השיכוך מוצלח – והאיזון בפניות טוב. אבל ההגה, ההגה – פוגע בחדוות הניהוג והביצועים, שהמנוע הנמרץ דוחף אתכם אליהם, בעודו מכוון אתכם על בערך ולא בדיוק.
לפחות הבלמים מוצלחים, אם כי לא ברור מדוע צריך להיות הפרש גובה כה מוגזם בין דוושות הבלם וההאצה. פרטים קטנים, כבר אמרנו?
לאון המבחן היא מכונית שימושית. תא המטען שלה מציע 380 ליטרים בפיזור טוב, המושב האחורי נוח ומרווח ולמושב הקדמי כבר החמאתי. תנוחת הנהיגה מצויינת; במצב הנמוך ביותר, החביב עלי, מושב הסטייל נמוך במעט ממושב ה-FR. שדה הראייה טוב ברובו – ומצלמת נסיעה לאחור מסייעת גם היא דרך מסך המולטימדיה המקורי. הסאונד, איכותי – וגם דיבורית השן הכחולה, מצויינת. רבים באים בטענות לעיצוב הדשבורד של המכונית – ובכל הכנות, לא ברור לי מדוע. אדרבא, עושה רושם שאנשי יונדאי אהבו אותו עד כדי כך, שהתאמצו לחקותו באלנטרה החדשה…
אחרים רוטנים על כך שאין הלאון מציעה מגוון אביזרי בטיחות אקטיביים ואולי אפילו עזרי ניהוג סמי אוטונומיים. כל שנותר לי להציע לאלו שמעדיפים שהמכונית תעשה את העבודה עבורם, הוא לחשוב בכנות על איכות נהיגתם ומידת הריכוז שלהם בה. עשו לעצמכם טובה, חברים. העיפו את הסמארטפון עם הזרוע ממתחת למראה המרכזית, הגדילו לעצמכם את שדה הראיה והפסיקו לקרוא הודעות ווטסאפ תוך כדי זחילה בפקקים או נהיגה בשיירות על האיילון. פתאום תראו שאתם כבר לא זולגים מהנתיב.
וכן, גם אל תסמסו – אז אולי לא תצטרכו שהמכונית תעצור את עצמה לפני שתנגחו ברכב שלפניכם.
והלאון? בדגם 1.4 סטייל היא מציעה תמורה מצויינת למחיר, אבל נופלת בפרטים הקטנים עבור אלו שירגישו בחסרונם. לכל האחרים, מדובר במכונית עם אופי ותדמית צעירים, תחליף יותר מראוי למשפחתית 1.6 אפורה – ואולי גם לגולף 1.4 יקרה, אם היא מרגישה לכם מעט לעוסה מדי. עם זאת, עצתי ליבואן היא כי ייבא דגם זה גם עם תיבת הילוכים ידנית בשידוך למנוע 150 כוחות הסוס; יבוא הידנית עם מנוע 1.2 (110 כ"ס) הוא בגדר גול עצמי, כאשר לאחר מכן יטען היבואן שאין כדאיות בגרסאות ידניות, כי בודדים רוכשים אותן…
A Site by