Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
היתה זו שעת בוקר מוקדמת בכיכר הקזינו של מונטה קרלו. עוד בוקר אפור בסתיו של 1935, בו יוצאים מהמרים טרוטי עיניים והלומי אלכוהול מהמבנה המהודר, מי למכוניתו ומי בחיפוש אחר תחבורה חילופית, לאחר שהפסיד את מכוניתו בלהט המשחק. שורות שורות הן חנו שם. דלהיי ודלאז' אלגנטיות, בוגאטי אחת או שתיים, האלפא האדומה מסן רמו, כמה מרצדסים ובנטלי, שעשתה את כל הדרך מלונדון. בדומה לאותה בנטלי, בכל מכוניות היוקרה הצרפתיות ובאלפא, מוקם ההגה בצד ימין.
ביניהן, פשוטות יותר למראה, חנו מכוניות עממיות יותר, בהן מוקם ההגה בצד שמאל. מספר סיטרואן טרקסיון שחורות, שתי מוניות רנו שחיכו דרך קבע לנוסעים וכמה פורדים ישנים יותר. פה ושם הופיעו גם מכוניות של פיז'ו, שהיו פחות פופולאריות בחניון המפורסם.
אלא שבאותו בוקר, היתה זו מכונית של פיז'ו שגנבה את ההצגה לכל השאר וגרמה גם למאוכזבים שבין המהמרים להגניב מבט ולשרוק שריקת התפעלות. מכונית ארוכה ואוירודינמית, קויה מעוגלים ופנסיה הקדמיים נחבאים בתוך הגריל הקמור, המזכיר מפל מים. קראו למכונית הזו 402 והיא גרמה לטרקסיון, שהיתה הסחורה החמה של 1934, להיראות פתאום סתמית…
את המשיכה שלי ל-402 אני חייב למגזין הבריטי 'קלאסיק קארס', שפרסם לפני כשלושים שנה כתבה על מוזיאון פיז'ו. תמונה קטנה של המכונית, כמותה לא ראיתי מעולם, ריתקה אותי. ההשראה מהקרייזלר איירפלו החדשנית היתה ברורה, רק שהפיז'ו היתה אלגנטית יותר וצרפתית להפליא בביצוע. שנים קיוויתי לראות אחת במציאות – וכשפגשתי בה לראשונה, לא התאכזבתי. היא היתה – ונותרה – מדהימה – ועוררה בי חשק עז לנסות אותה בו במקום. מכונית אלגנטית עם עיצוב אוואנגרדי ונגיעות של אר-דקו בכל מקום. מכונית עם פנים מרווח שמזמינה אותך לפתוח את הדלת ולהכנס לעולם אחר של תחושות וריחות וצלילים. מכונית שתהיה, כך האמנתי, יריבה ראויה לטרקסיון האגדית, עוד מכונית שהערצתי מילדות ותמיד עוררה את סקרנותי.
רבות נכתב על הטרקסיון – גם על על ידי אלי רובינשטיין, הבעלים של מכונית המבחן. מה לא נאמר עליה, על הנעתה הקדמית ועל יציבותה ועל כך ששירתה במלחמת העולם השנייה את הגרמנים ואת הפרטיזנים ולאחריה גם את השוטרים והפושעים. נסכם זאת כך. הטרקסיון לא היתה מכונית ההנעה הקדמית הראשונה בעולם – אך היא היתה המכונית המודרנית הראשונה בעולם, במתכונת המוכרת לנו עד עצם היום הזה. המרכב אחוד ומעוצב עם התייחסות אוירודינמית, ההנעה קדמית, להגה יש מסרק, הבלמים הידראוליים וארבעת המתלים נפרדים. הטרקסיון עלתה לאנדרי סיטרואן בממונו, חברתו וחייו – אך היא היתה ונותרה מורשתו לעולם המוטורי. בפנתיאון של הענקים, לאנדרי סיטרואן שמור מקום של כבוד, לצד הנרי פורד, וינצ'נזו לנצ'יה ופרדיננד פורשה.
הרעיון להשוות בין שתי המכוניות עלה במוחי מהסיבה הפשוטה, שמעולם לא נתקלתי בהשוואה כזו לפני כן. שתי המכוניות התחרו על אותו פלח שוק בשעתן, השתייכו לאותה קבוצת מס (11 "כוחות סוס" פיסקליים) והציגו נתונים דומים. האם הפיז'ו בעלת העיצוב האוונגרדי הציגה יריבות ראויה לסיטרואן החדשנית, או שהקרב היה אבוד מראש? האם העובדה שהסיטרואן המשיכה להיות מיוצרת עוד 13 שנים מעבר לפיז'ו ומכרה כמעט פי עשר ממנה קשורה במשהו לטיבה כמכונית לעומת הפיז'ו?
את 402 המבחן, ילידת 1937, קיבלתי ממוזיאון פיז'ו בסושו, צרפת, לפני מספר שנים – אותו מוזיאון מהכתבה המפורסמת. מוזיאון מעוצב לתלפיות, קליל בהווייתו ועם זאת מרתק לא רק מעריצים אדוקים של החברה. כל המכוניות המוצגות במוזיאון מתוחזקות לעילא ולעילא – ושמישות להדגמה לעיתונות הרכב באירועים מאורגנים או בתיאום מוקדם, כמו במקרה שלי. את מכונית המבחן הירוקה פגשתי עוד לפני כן בפרק ישן של 'טופ גיר', בכתבה חביבה של כריס גופי על המוזיאון – אותה תוכלו לראות ממש כאן:
אתם יכולים לדמיין את התרגשותי, עם ההגעה לחניון המוזיאון. הגברת הירוקה המתינה לי שם, 485 סנטימטרים של עיצוב אוונגרדי מדהים במרכב 4 דלתות. הקפתי אותה מספר פעמים, נדהם מהפרטים הקטנים ומהאפקט הכולל. 402 היתה ונותרה מכונית מדהימה, מסובבת ראשים מקצועית. 30 שנים של המתנה הסתיימו בבוקר חורפי נאה ולא גשום, רקע הולם להגשמת החלום.
סביבת הנהג של המכונית פשוטה מאד, מתכתית ואלגנטית. גימור עץ היה צורם במכונית כזו – בדיוק כפי שהוא צורם בחלק מהטרקסיונים שהורכבו בבריטניה עבור השוק המקומי. מול הנהג ספידומטר עגול וגדול, המשלב בתוכו את השעונים המשניים ושעון זמן מיניאטורי. ממרכז הדשבורד מגיחה ידית הילוכים קטנה בנוסח רנו 4/דה שוו, עם ראש פלסטיק עגול – וסביבה מספר כפתורים, לרבות המתנע המופעל במשיכת הכפתור. השמשה הקדמית חצויה – ושני חצאיה ניתנים לפתיחה בחלקם התחתון, לטובת איוורור והפשרת אדים. תא הנוסעים של המכונית ענק – עם מרווח של לימוזינה לנוסעי המושב האחורי – לא מפתיע כאשר בסיס הגלגלים ארוך יותר ממיני מיינור.
קל למצוא תנוחת נהיגה טובה בפיז'ו. המושב די נוח, ההגה בזוית טובה והיד נופלת באופן טבעי על מוט ההילוכים הקצר. למכונית שלושה הילוכים קדמיים, עם הראשון שמאלה ולמטה, השני ימינה ולמעלה והשלישי מולו. ההילוך האחורי ממוקם מול הראשון והניוטרל ממוקם איפשהו באמצע, ללא קפיץ או מנגנון מירכוז. פתיחת סויץ' בכפתור אחד, משיכת הסטרטר באחר והמנוע נעור לחיים, נאבק בקורי השינה שלו בעזרת כפתור שלישי, הלא הוא המשנק (צ'וק). המנוע רועש וצלילו גס ולא נעים. בהמשך עוד אתקל בצלילים רמים יותר, אך אנחנו עוד לא שם.
לקריאת חלק ב' של הכתבה "פיז'ו 402 VS סיטרואן טרקסיון" לחצו כאן
כתבתו של שימרון אנגל התפרסמה גם בכתב העת של מועדון החמש – "האבטומוביל"
A Site by