Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
ב-17 באפריל, 1964, נפל דבר באמריקה. ארצות הברית של אמריקה. מיליוני אמריקאים התעוררו לבוקר מסקרן וצבאו בהמוניהם על סוכנויות פורד, מטקסס ועד אלסקה, שם המתינה להם מכונית מסקרנת – ומכוסה. במבצע שיווקי מתוזמן היטב, הפכה העיתונות לכלי שרת בידיו האמונות של לי אייקוקה, איש פורד – ושילהבה את דמיון ההמונים…
או אז, הוסרו הכיסויים מ-PA ועד LA, הפיות נפערו ואגדה נולדה. קראו לה פורד מוסטנג – והיא היתה הלהיט הגדול של פורד מאז המודל T. הבסיס היה צנוע; פורד פלקון, משפחתית קומפקטית ודי משמימה, שנמכרה לאנשים שחלמו על גלאקסי אך לא יכלו להרשות לעצמם אפילו פרליין. מוסטנג, מכונית קופה אלגנטית עם חרטום ארוך וזנב קצר, אירופאית משהו למראה, נראתה מיליון דולר, אפילו שמחירה החל ב-2368 דולר בלבד(מחירה של פלקון בסיסית עמד על כ-2000 דולר). בייבי בומרז אול אובר דה קאנטרי התיישבו במושב הנמוך מאחורי גלגל ההגה הספורטיבי למראה, הביטו בלוח שעונים בסיסי אך מעוצב ושזפו בעיניהם את מכסה המנוע הארוך, מחכים לרגע שיוכלו לסחוט את דוושת הגז ולהפליג מערבה. המוסטנג עוררה בדור שלם חשק קולקטיבי והפכה לאייקון, אותו ניסו לחקות שאר היצרנים האמריקאים…
ולא רק הם.
גם אני התעוררתי לבוקר מסקרן, בדרכי לאסוף את דוגמנית הצילום, מוסטנג ילידת ששים ושש. הדוגמנית, דור ראשון עם מנוע 6 צילינדרים, הולכת לפגוש בילידת 2016, בת הדור הנוכחי – והשישי, הדור האחרון לעשות שימוש במנוע בתצורה זהה. מתיחת הפנים שלה, שהוצגה זה מכבר, תעשה שימוש במנועי 4 צילינדרים מוגדשי טורבו (אקובוסט) ובמנועי V8 בלבד, מותירה את מנועי ששת הצילינדרים בספרי ההיסטוריה, לסיפורים לא מחמיאים על 'מכוניות של מזכירות' (כך במקור) ולויכוחים בין אספנים אם מוסטנג ללא שמיניית בוכנות ראויה בכלל להיקרא מוסטנג…
מפתח קטן מעיר את המוסטנג השחורה לחיים. מנועה הפלבאי נוהם בקול די גס. מנוע טורי, שסתומים עיליים. מנוע פשוט שמצפים לפגוש בטנדר ישן. משלב ל-D – והמכונית, המתנערת עדיין מקורי שינה, יוצאת לדרכה במתינות, מסדירה
את הדופק. ההגה כבד ואיטי, עם קרוב ל-5 סבובים בין הנעילות. מעגלי תנועה, הפזורים בדרך לרוב, תובעים עבודת ידיים נמרצת. הבוקר נעים, המכונית מתעוררת ושומרת על טמפ' מים יציבה והמרפק נשען על אדן החלון. מכסה מנוע ארוך נשקף לפנים, נע בעדינות מעלה מטה עם הכביש. אני נוהג בחיפה והוזה בסן פרנסיסקו, עד שפקק ארוך ומיותר באדיבות הרשויות סותם את הירידה של כביש פרויד. הפקק מתסכל – והעין פוזלת כל הזמן לעבר מד החום, לבל יעלה.
הכביש נפתח. המנוע החם מבקש אויר בתנועה – והוא מקבל את זה. טמפרטורת המים מתחילה לרדת, בעוד המוסטנג גולשת בקלילות בעיקולים הרחבים במורד כביש פרויד, מגלה אחיזת כביש סבירה ובלמים (4 תופים) שעושים את העבודה.
גם ההגה מתנהג סביר בתנאים כאלו, על אף שאינו מדוייק במיוחד. מוסטנג כזו לא נועדה למי שמחפש שעשועי הגה
– וגם לא למי שרצה להגיע מהר. על אף נפח לא צנום של 3.3 ליטר, הפיקה מוסטנג המבחן 120 כ"ס ברוטו (כ-90 כ"ס
נטו המוכרים לנו כיום) ומומנט סביר יותר של 258 נ"מ (גם כן ברוטו) ב-2400 סל"ד, כשהיתה חדשה. זה הספיק להביא
אותה ל-150 קמ"ש, בקושי – ולהפסיד לכל אלפא ג'וליה או MGB כשהרמזור התחלף לירוק.
אלא שמעבר להופעה מצודדת ולתג מחיר אטרקטיבי, גדולתה של המוסטנג היתה ביכולתה לשנות את אישיותה כזיקית. היתה מוסטנג פתוחה, מוסטנג הארדטופ דוגמת השחורה שלנו ומוסטנג עם גג פאסטבק סקסי. יכלתם לקבל מנועי 6
ציל' בסיסיים או V8 במספר הספקים, יחסי העברה סופיים, תיבות ידניות עם שלושה וארבעה הילוכים וגם תיבה אוטומטית טובה, שנקראה קרוז-או-מאטיק. הגה כח הוצע כאופציה – וכך גם בלמי דיסק קדמיים, מתלים ספורטיביים, מכללים לשימוש מאומץ ומה לא. מוסטנג GT הציעה הרבה מהטוב הזה כסטנדרט למי שדרש יותר מהמוסטנג שלו – ולמי שלא הסתפק גם בה, קרול שלבי דאג להציע גרסאות ביצועים משובחות (GT350), כולל כאלו שיכלתם לשכור מ'הרץ' למירוצי סוף שבוע ולהחזיר ביום שני. לדגם זה קראו שלבי GT350H והוא הגיע בצביעה אחידה של שחור עם פסים מוזהבים.
השחורה נקייה, אחרי שטיפה. הפנים האדום משתלב היטב עם השחור שבחוץ. הרמזור הופך לירוק, רגל ימין לוחצת ומוסטנג ששים ושש נזכרת בימים שפעם, בישראל ההיא, גם מוסטנג 6 צילינדרים היתה חלום. היא זינקה מהר יותר מפרינץ, קונטסה או חיפושית ושימשה מגנט חברתי ליד כל מועדון נחשב. בסרטים ישראליים ישנים, זכרי אלפא נוהגים
במוסטנג – ולא באלפא…
גם בעולם הרחב, מוסטנג הופכת לחלום הרטוב של דור שלם באינספור סרטים. מג'יימס בונד ועד 'גבר ואישה' הצרפתי, בו מככבת מוסטנג לצד ז'אן לואי טרינטיניאן. סרז' גינסבורג אפילו כתב שיר פופ לכבודה – וביצע אותו ביחד עם בריז'יט ברדו. הנהלת פורד הבינה שהיא עלתה על נוסחה מנצחת – ושיכפלה אותה באירופה עם הקפרי, שהתבססה על מכללי הקורטינה הצנועה, גם אם קיבלה בהמשך מנועים בריאים יותר. כצפוי, גם הקפרי הפכה לשלאגר – ובמידת מה אפילו אצלנו.
ובינתיים, מוסטנג ששים ושש שחורה ממשיכה להאיץ, בדרכה לפגוש את ה-V6 האחרונה, הצעירה ממנה בחמישים שנה. אין טעם במעיכת הדוושה. רכיבה על גלי המומנט אפקטיבית יותר – וביחד עם תיבה אוטומטית חלקה מתאפשרת
התנהלות בקצב סביר, שפעם, לפני חמישים שנה, נחשב לזריז. עטוף בכל האדום הזה, נהנה מבריזה קרירה מכיוון הים, קשה שלא להכנס לאוירה ולהנות ממה שיש, כי המוסטנג הזו מוכרת חויה.
והיא יפה עד כאב.
קשה לפספס את אבי, כשהוא מגיע עם הכחולה שלו. V6 מודל 2016, ידנית ובסיסית. 300 כוחות סוס רועמים יש לה – ועל אף שצליל מנועה אינו מעודן במיוחד, הוא בכל זאת מייצר יותר התרגשות. הכחולה אינה מכונית קלה. היא שוקלת 1.6 טון, כ-400 ק"ג יותר מהשחורה, אך ביצועי מנועה אינם מותירים מקום לספק; מוסטנג 6 צילינדרים חדשה היא מכונית חזקה. היא יורדת משש שניות בתאוצה למאה קמ"ש, משפילה בדרכה אפילו את השלבי GT350 האגדית. ההילוכים הידניים תורמים לחוייה, הידית קליקית ומהלכה קצר – והמנוע שש אלי סל"ד ושואג בספירות הגבוהות. עם זאת, על אף נפח נאה של 3.7 ליטר ונתון מכובד של 366 נ"מ ב-4000 סל"ד, גמישות המנוע לוקה מעט בחסר, תכונה המובלטת ע"י
יחסי העברה ארוכים בתיבת ההילוכים. למעוניינים, ישנה אופציה ליחס העברה סופי קצר יותר.
אבי מוביל. אנחנו נוהגים לחוף ים סמוך על מנת לצלם את השתיים. שמש בוהקת גורמת לשתיים לנצוץ ולהבריק בכמה נקודות. החמוקיים שלהן, של שתיהן, מדגימות מהו DNA משובח שמדלג בקלילות על פני חמישים שנה. כשיושבים במושב הנהג ומביטים במראות הצד, החמוקיים האלה תמיד שם, מלווים אתכם ותורמים להרגשה הטובה.
לא תמיד זה היה כך. משבר האנרגיה של 73' הביא לעולם מוסטנג קטנה ומסורסת על בסיס הפינטו העלובה, שקראו לה מוסטנג 2. הדור השלישי שיפר מעט את העניינים, אבל כבר לא נראה כמו מוסטנג. הדור הרביעי ניסה לחזור למקורות, אבל נראה קצת כמו מוטציה, גם אם המעריצים השרופים המשיכו לקנותו בהמונם. או אז, כשחשבנו שהכל כבר
אבוד, הגיע הדור החמישי והחזיר עטרה ליושנה, עם עיצוב ניאו רטרו מבריק שהפך את המוסטנג מקריקטורה של עצמה לרלבנטית מתמיד. כל השנים הללו, אגב, סבלו גרסאות ששת הצילינדרים מביצועים בינוניים ונחיתות בולטת מול דגמי ה-V8, עד שבסוף העשור הקודם הציגה פורד מנוע V6 ראוי, אותו מנוע השואג כעת במוסטנג הכחולה של אבי.
עם 2.6 סבובים בין הנעילות, הגה הכח החשמלי במוסטנג 2016 מציע יחס העברה ראוי, דיוק ומשקל נכון. ניתן להקשיח אותו במצב ספורט או לרכך אותו במצב קומפורט, אך מצאתי את משקלו במצב נורמל כטבעי ביותר. התנהגות המכונית
מהנה; היא מגיבה ומבצעת כמקשה אחת, פונה בנחישות לאן שמפנים אותה ומאפשרת לסרן האחורי – והמניע – לומר את דברו, כשמבקשים. להבדיל מהישנה, מוסטנג הנוכחית מרגישה כמכונית ספורט אמיתית. פחות אתלטית מסובארו BRZ, למשל – אבל הרבה יותר חזקה. כדאי גם לזכור כי זו המוסטנג הסטנדרטית הראשונה עם מתלה אחורי נפרד. בדומה למוסטנג המקורית, גם הנוכחית אינה מחסירה דבר כרכב שימושי ליום יום, בין אם מדובר בנוחות הישיבה, המרווח הפנימי או נפחו של תא המטען.
ונקודה נוספת, ברשותכם. שנת 1964 היתה שנת מפתח בפורד, בה הוחלט להעלות את הפרופיל בספורט המוטורי ולשפר את איכות הבניה של המכוניות. כך, במשך מספר שנים עוקבות, פורד שלחה זרועות לכל ענף אפשרי וקטפה נצחונות. הבולט בהם היה כמובן פיתוח GT40 המדהימה, שלימדה את האיטלקים של פרארי ומאזרטי לקח שלא ישכחו זמן רב. במקביל, איכות הבניה הרשלנית משהו בה נודעו מכוניות פורד, שופרה – במקביל לשימוש בחומרי ריפוד ודיפון איכותיים יותר. ישיבה ונהיגה בששים ושש המקורית שלנו מדגימה זאת היטב; הכל עובד, כל מתג עדיין מרגיש מחובר למשהו. רעידות וקרקושים מורגשים בחסרונם ובסה"כ, המכונית עדיין מרגישה ב'חתיכה אחת'. Tight, כפי שקוראים לזה בניכר.
תודות:
לבעלי המוסטנג ששים ושש השחורה שביקש להשאר בעילום שם – ולידידי ע' שסייע בתיאום המכונית.
לאבי רקדזון ממועדון 'ציפורי האש', בעלי המוסטנג 2016 הכחולה, שהצטרף לעניין בחפץ לב – ובהרבה רצון טוב. המוסטנג, אגב, מוצעת כעת למכירה. פרטים בטלפון: 053-7665944
A Site by