Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
גרמנים. הם יעילים, חרוצים ותאבי חיים. רק אל תצפו מהם לחוש הומור, או לפחות כזה שרוב העולם מכיר. אבל לעתים יש להם הברקות, אפילו אם לא ממש התכוונו לכך.
קחו את מרצדס SL, מכונית הספורט האייקונית שלהם, למשל. S מסמל ספורטיביות בעוד L מסמל משקל קל…במכונית שמעולם לא היתה קלה…
הרמזור אדום. אני יושב מאחורי הגה שחור וגדול מימדים ב-230SL הלבנה, האצבע מלטפת את חישוק הצופר המתכתי. חם בחוץ, מהביל. אבל המזגן שבעל הרכב התקין ברוב תושיה – ולעזאזל האותנטיות – שומרת על האוירה נינוחה ובטוחה. המכונית, דור שני לסדרת SL המכונה באופן כללי פגודה (על שום צורת הגג הקשיח המתפרק), עושה לי משהו. המושבים נוחים, נוחות הנסיעה כמעט סלונית. בימים אחרים, רוכש הפגודה האירופי יכל להתיישב מאחורי ההגה הגדול בפאריז, רומא או פרנקפורט – ולהפליג עם בת זוגו לסוף שבוע מענג במונקו או בסן טרופה. הימים היו אחרים, המהירות לא נחשבה לאויב הציבור והכבישים היו מזמינים…
הסיפור של סדרת SL התחיל בעצם ב-1952, עם מכונית המירוץ SLR, שהפכה שנתיים מאוחר יותר ל-300SL סגורה, שנודעה בדלתות כנפי השחף שלה. ל-SL הסגורה היה מנוע 3 ליטר מוזרק שסיפק ביצועים מסעירים לאותם ימים. הביצועים תורגמו להצלחות במירוצים, אך גם גבו מחיר בדמות התנהגות כביש לא סלחנית עקב מבנה בעייתי ומיושן משהו של המתלה האחורי הנפרד. דלתות כנפי השחף הקשו על הכניסה והיציאה מהמכונית וחרכי האיוורור המשולשים בקדמת החלונות – שלא נפתחו – הפכו את הקבינה לסאונה. לאחר יצור של כ-1400 מכוניות, החליטו במרצדס שהגיעה זמנה של גרסה ציווילית ומשופרת של המכונית – והציגו את גרסתה הפתוחה, אשר יוצרה ב-1858 עותקים מתחילת 1958 ועד תחילת 1963. 300SL הפתוחה נהנתה ממתלה אחורי משופר, דלתות וחלונות "נורמליים" ובהמשך גם מבלמי דיסק קדמיים – ואף דומה כי עיצובה המרהיב לא סבל מהפיכתה למכונית פתוחה. עם זאת, עם משקל של 1420 ק"ג, קשה לומר שהיתה קלילה…
אלא שבמקביל ל-300SL המהוללת, הוצגה ב-1954 גם 190SL.מכונית עממית יותר שעשתה שימוש במנועה הפשוט והגס משהו של מרצדס 190 פונטון, ה-E קלאס של שנות החמישים. מכונית פתוחה מיום היוולדה, 190SL היתה סוג של כבש בעור של זאב. ידידי א', שהיה בעלים של אחת כזו בעברו, סיפר שנהנה יותר לעבוד עליה ולטפח אותה מאשר לנהוג בה. למעלה מ-25 אלף יחידות של הכבש המאיים יוצרו מ-1955 ועד 1963 – ואחת אפילו זכתה אצלנו לתהילת מסך נהוגה על ידי יהודה ברקן, בשלאגר הסבנטיז "כץ וקרסו". על אף המכירות הנאות, 190SL סבלה במשך שנים ארוכות מתדמית נחותה – ונחשבה לאחות החורגת של הסדרה.
ועם זאת, בבואם לתכנן את המחליפה, התמקדו אנשי מרצדס דווקא בקהל היעד של 190SL – וכך בא לעולם הדור השני, סדרת הפגודה. למכונית הראשונה קראו 230SL. היה לה מנוע 6 ציל' שהפיק 150 כ"ס נאים, אך היה רתום למשקל לא קל של 1360 ק"ג, על אף מידות קומפקטיות יותר של המכונית. אני חושב על כך במכונית "שלנו" מבציר 1964. היא לא מרגישה נמרצת וקלת דעת, אלא מוצר הנדסי מתוכנן לעילא ולעילא. למרכב קשיחות מבנית טובה, המתלים לא רק נוחים אלא גם מסייעים לניהוג הטוב והגה הכח הקל והמדויק משלים את התמונה. 230SL היא מכונית ספורט בוגרת, אם יש דבר כזה. היא תשמח לכסות כבישים מאתגרים במהירויות של ימינו, אך בדרכי נועם. המכונית הזו מבקשת ניהוג מדויק וחלק, לא כשכושי זנב.
ארבע שנים ו-19,831 יחידות מאוחר יותר, הפכה המכונית ל-250SL – ושנה מאוחר יותר ל-280SL. עם 20 כוחות נוספים ואופי רך יותר, הפגודה המחודשת כיוונה ללא בושה לשוק האמריקאי, הצרכן העיקרי של מכוניות ספורט אירופאיות מאז ומעולם. כ-29 אלף יחידות יוצרו מהשתיים האחרונות, אך כל אחת ואחת מהן סייעה בקיבוע מעמד הפגודה. SL דור שני היא אחת המכוניות הקלאסיות הנחשקות ביותר בעולם – ומבט פרידה אחרון לעבר המכונית שאיתה בילינו במהלך היום, יצירת מופת של המעצב הצרפתי פול בראק, גורם לי להעריך יותר ויותר את מלאכת המחשבת העיצובית שלו.
לא מעט גבות הורמו בתערוכת ז'נבה, 1971, עת הוצג הדור השלישי של הספורטיבית ה"קלה", שהפעם כבר חצתה את קו הטון וחצי. העיצוב היה שמנמן ופשוט יותר לעומת הפגודה – ועם זאת, שידרה המכונית אלגנטיות ויוקרה ברמה שונה מקודמותיה. את תהילת עולמה קנתה המכונית באופרת הסבון המצליחה 'דאלאס', שם שימשה מכונית אדומה את דמותו של בובי יואינג במשך שנים רבות. הדור השלישי, שהוצג בתחילה כ-350SL, הפך במהרה ל-450SL – ונמכר בכמויות אדירות בארה"ב, שם נהנו בובי יואינג ואחרים מיכולות השיוט שלה בכבישים ישרים, התענגו על נוחותה המפנקת ועל הניהוג העצל, שהזכיר S קלאס יותר מפגודה. ביבשת הישנה, השפעות משבר האנרגיה בעקבות מלחמת יום כיפור הביא להשקתה של גרסת שישה צילינדרים חסכונית וקלה יותר בשם 280SL. התנהגות הכביש שופרה משהו, הביצועים לא – אך זה לא ממש הפריע למישהו. שנות השמונים הביאו עימן גרסאות חזקות יותר – זכורות בעיקר ה-500 וה-560, אך אופיה של המכונית לא השתנה מהותית.
לזכותו של הדור השלישי, אשר יוצר עד 1989, ייאמר כי עיצובו נותר רענן וטרי עד ימינו. מחירו הנוח כמשומש, בשילוב הסמל הנוצץ והתדמית תרמו להיות המכונית אחת ממכוניות האספנות הפופולריות ביותר ביבוא לישראל. עם זאת, אין המדובר במכונית מוצלחת במיוחד. היא סובלת מבעיות חלודה, הגוף הפתוח אינו קשיח דיו והביצועים והניהוג – במיוחד בגרסאות שיובאו מארה"ב, בינוניים. צריכת הדלק של דגמים אלו – ובעיקר ה-450SL, מוגזמת – ובשורה התחתונה, לא כל מה שהלם את הכבישים הישרים סביב חוות סאות'פורק ואת בובי, בהכרח מתאים בארצו של ביבי…
ועם זאת, נחמה פורתא נמצאה בזכות מכונית הקופה האלגנטית SLC, הפעם היחידה בה נמתחה ה-SL ליצירת מכונית קופה בת ארבעה מושבים שימושיים (ב-SL הוצע מאז ומתמיד מושב אחורי תיאורטי לחלוטין). אופיו הנינוח של הדור השלישי הלם את מכונית הקופה הגדולה, אחת היותר מרשימות שמרצדס הוציאה בחמישים השנים האחרונות.
הדור הרביעי, שהוצג ב-1989, היה מלוטש יותר בעיצובו וממוקד יותר באופיו. מעט מכוניות מדגם זה הגיעו לישראל – וחבל. שוב הלכה מרצדס על קוים פשוטים, אך מתוחכמים; מעין מראה היי-טקי קר משהו, אך פוגע היטב במטרה. SL החדשה הציגה איכויות ניהוג עדיפות ואף נתנה דרור לשיתוף פעולה עם סדנת AMG, שיתוף פעולה שעוד יילך ויתרחב בהמשך. לראשונה בתולדות הסדרה, הציעה המכונית גרסאות V-12 – ולראשונה בתולדות המכוניות הפתוחות, הציגה קשת התהפכות אוטומטית, אם כי גם הנהג יכל להרימה בלחיצת כפתור. כמו שאר דגמי מרצדס בשנות התשעים, המכונית זכתה למגוון מנועים וגרסאות, לרבות מרובות שסתומים.
את הדור החמישי, שהוצג ב-2001, פגשתי במספר הזדמנויות. המראה היה בולבוסי משהו, המשקל האמיר – והניהוג, אלא אם דובר ב-SL55AMG, לא היה ממש ממוקד, כמצופה ממכונית ספורט. דומה היה ש-SL הפכה לפרודיה של עצמה, מה גם ש-SLK הקומפקטית נראתה כל כך נכונה. אלא שבאותו יום סתווי של 2002, מאחורי ההגה של ה-55, חוויתי התרגשות מוטורית אמיתית, כזו שמגיעה אחת לכמה שנים ואתה נוצר בלבך לשנים ארוכות. מנוע ה-V8 שלה, על כ-500 סוסיו, שחרר שאגה עצבנית בסגנון מנועי נסקאר והדביק אותי למשענת הגב בתאוצה ברוטלית. מכת גז, גם בנסיעה, גרמה למנוע לנוע לרגע על תושבותיו, כאילו מזהיר את הנוהג בו מיכולותיו הדמוניות. תאוצות הביניים של המכונית הזו מסמרות שיער – ואת היציאה מהמקום צריך לחשב מומחה לבליסטיקה. על אף שנזדמן בידי לנהוג בהמשך בגרסת ה-V12 עם למעלה מ-600 כ"ס, אופיה התיורי הותיר אותה הרחק מאחורי ה-AMG העצבנית. עד כדי כך. משקלה של ה-V12, אם תהיתם, מקרב אותה באופן מסוכן לגזרת 2 הטונות.
אני מתקרב לסיום המסע שלנו – ובוחר לעשות זאת מאחורי ההגה של 400SL חדשה, גרסת הבסיס עם לא פחות מ-367 כ"ס ו-4.9 שניות למאה קמ"ש. הגרסה הנוכחית, ילידת 2013, בוחרת לעשות את הצעד בכיוון הנכון, לפני האל-חזור. המראה שלה חזר להיות ממוקד יותר – בחוץ אך גם בפנים – ולמעלה ממאה ק"ג הושלו ממשקלה. יש לה תיבת הילוכים אוטומטית בעלת תשעה הילוכים – ואין לה בעיה להוריד בקיקדאון ארבעה בבת אחת. התאוצה משכנעת, הצליל ממנוע ששת הצילינדרים חובב הסל"ד ומהמפלט השואג מייצרים חוויה אותנטית של כמעט מכונית ספורט – ורק רוחבה של המכונית ותחושת ניתוק בעת הפניית חרטומה הארוך לתוך הפנייה, פוגמים במעט בחויה. המכונית היא טור-דה-פורס טכנולוגי, עם מתלים אדפטיביים והגה סופר מהיר עם 2.1 סבובים בין הנעילות, שנקרא בעגה המרצדסית 'דיירקט סטיר'. היא יודעת להאיץ ולפנות ולבלום בצורה משכנעת, נעזרת בין השאר בצמיגים במידות שאך לפני עשור, היו שמורות למכוניות על.
כגרסת בסיס, היא מאוד משכנעת, עד כדי כך שתהיות לגבי צורך בגרסה חזקה יותר, צפות. היכולת אדירה, אך מידת הריגוש והחשק, פחותה. SL הנוכחית היא מכונית ללקוחות בוגרים ואמידים שכבר ראו וניסו מכוניות רבות, גם קיצוניות יותר – ובא להם להתפנק קצת, לשייט במקביל לים עם הגג מופשל בשעת בין ערביים, להקשיב לרעמים שמגיעים מכיוון המפלט ולהנות מהסיפוק שבנהיגת מכונית כזו. אני? עדיין לא שם – וכנראה שגם לא אגיע למחוזות האלו.
תנו לי פגודה – ואני מאושר.
———————————————————————————————————————————————————————————————————————–
השיקול / טל אבן
מכונית כמו מרצדס SL400 לא קונים אחרי תחשיבי עלות/ תועלת ושיקולים פרקטיים – את המכונית הזו קונים עקב תשוקה.
ככל שעובר הזמן, המכוניות הופכות דומות זו לזו, ידידותיות לסביבה ופחות לנהג שמעריך נהיגה חווייתית. המכוניות מונעות חשמל, שחלילה לא נשמע את נהמת המנוע או האגזוז, כי אין בהן אגזוז. ובקרוב, מאד בקרוב, לא נצטרך לנהוג את המכוניות. רק לנוע איתן בין יעדים.
ובכן, כמה טוב שישנן מכוניות, שעדיין מוצעות למכירה, שתפקידן לרגש. לשדר משהו החוצה. לרמוז על אופי. ה-SL היא דוגמא נפלאה לכך.
יש בה רק שני מושבים, אבל אורכה עולה על 4.60 מטרים. יש לה תא מטען סביר, אך לא ענק.
אין בה אפשרות לקחת את הנכדים לסיבוב, אבל יש לה אוורור מהמושבים ולעורף הנהג.
היא מהירה ומהנה, אך לא מוגדרת כמכונת נהיגה ספורטיבית ומושחזת.
אבל, וכאן מסתתר אבל ענק, יש לה טונות של אופי, של צ'ארם, של לוק ושל טכנולוגיה.
ואותו בר מזל שישלם עליה, או על דומות לה מהסגמנט הזה, כפורשה 911 או יגואר F TYPE, וברוב המקרים למעלה ממיליון שקלים, יקבל מכונית מהנה עד מאד שנראית נפלא.
היא משדרת את מה שהחיים הטובים צריכים לשדר – הצלחה, אנינות טעם ועוצמה. לא בכדי ה-SL ,על שלל דורותיה, מככבת בהמון סרטים וסדרות, עם נערות בונד, דרך בובי יואינג ועד סימפסון. מדובר באייקון, ועל אייקונים משלמים הרבה.
כדי להבין את זה טוב יותר, לקחנו למבחן את ה-SL230 המשופצת. האוטו, יליד 64', מספר את הסיפור שסופר לעיל, כאילו לא מפרידים למעלה משני דורות ביניהם.
הטכנולוגיה של פעם היתה אחרת, עם גיר 4 הילוכים קדמיים שסייע למנוע בן 150 סוסים במקור. היא לא מהירה, ה-SL הזו, נטולת אביזרי נוחות או בטיחות של היום. אפילו ללא חגורות בטיחות.
אבל גם שם ניתן לראות שהאוטו נולד כדי להעניק חופן גדוש בסטייל, ולא כדי לענות לצרכים פרקטיים. רכב שנחשב קלאסיקה ביום שנולד, וגם למעלה מ-50 שנים לאחר מכן.
———————————————————————————————————————————-———————————————————————————-
השיפוץ / בעל ה'פגודה'
לפני כשנתיים, לאחר מחקר שכלל קבלת מידע מפורט מ'מרצדס' העולמית, מידע שהבהיר את נתוני הרכב בירידתו מפס היצור החל תהליך השיפוץ.
ה"פגודה" נרכשה מתושב ישראלי לפני כ-5 שנים. שנים שלא נסעו או נגעו בה.
המידע שהתקבל על ה'פגודה, כלל את מספר ויצרן הצבע המקורי, צבעי הפנים המקוריים, צבעי הגגות המקוריים, מספר הרכב במסגרת הרכבים שיצאו באותה שנה מפס היצור ותאריך מסירתו לבעלים הראשונים: 30 באפריל 1965.
הרכב החל תהליך שיפוץ כאשר בשלב ראשון שופץ המנוע, מערכת המיתלים ומערכות מכאניות וחשמליות שונות. כל הכיוונונים נעשו אך ורק בהתאם לנתוני היצרן וכללו את מערכת ההזרקה, ההצתה, ובמסגרתם גם הוזמנו פלגים מקוריים ועוד.
השאיפה להביא את ה-SL למצבה המקורי כביום ירידתה מפס היצור,הושלמה.
בשלב זה, החל תהליך השחזור הקוסמטי; פירוק מרבית מרכיבי הגוף, פנסים, ניקלים, פנים הרכב -ה'פגודה' הופשטה לחלוטין.
כשהיא עירומה כביום היוולדה, נכנסה המרצדס לפחחות במסגרתה הוחלפה ריצפת הרכב ברצפה חדשה מקורית שהוזמנה מגרמניה, הוחלפו הקורות לחדשות ושוחזרו חלקי גוף שהותקפו בקורוזיה. שיפוץ גוף האוטו לא כלל שימוש במילויים למיניהם אלא שיחזור מקורי של מבנה הרכב.
במקביל, שוחזרו חלקי העץ שברכב, הכיסאות, הריפודים, השטיחים, הניקלים ומערכת התאורה.
גג בד חדש מקורי שיובא מגרמניה בצבע בו יצא מפס היצור, הותקן ובאותה נשימה שופץ גם הגג הקשיח של הרכב.
למעט משענות הראש שהוספו מסיבות בטיחותיות (לא היו קיימים ברכב המקורי), ותוספת מזגן ( מותאם ומקורי ), לא בוצע שום שינוי במכונית וזו הוחזרה למצבה המקורי.
ה'פגודה' שעינכם רואות בתמונות נושאת על גופה את גוון הצבע המקורי עימו ירד מפס היצור ( מספר ויצרן ). השלב הבא בתהליך השיפוץ כלל התקנת גומיות אטימה ברכב אשר הוחלפו לחדשות ומקוריות.
סוף התהליך הגיע ואיתו תהליך ההרכבה מחדש והבאת הרכב למצבו הנוכחי.
אבל תהליך שיפוץ כנראה לעולם לא מסתיים ושאיפה לשלמות תמיד מרחפת באוויר ומהווה חלק בלתי נפרד מחיי אדם המחזיק ברכב שכזה. תמיד יש מקום לפינישים סופיים קטנים, מציאת פריטים במצב חדש והחלפתם.
תהליך השיפוץ בוצע על ידי בעלי מקצוע מהמובילים בארץ תוך ליווי 'אביטל מערכות' המתמחים בשיפוץ רכבי אספנות והרבה עבודת ידיים של עבדכם הנאמן.
צילומים: מערכת DRIVETIME, יצרן.
A Site by