לא כולכם תבינו. הרי מדובר ברכב עבודה פשוט ולא במכונית ספורט נחשקת. אבל אלה הם זיכרונות ילדות המורכבים מהדברים הפשוטים, התמימים, זכרונות של ריחות, צלילים, או סתם ארגז של טנדר.
לטנדר של פיג'ו יש מקום בליבם של הרבה ישראלים. הוא היה נפוץ בכבישי הארץ, ובמיוחד בשנות השבעים, השמונים ואפילו בתשעים. אני מדבר על דגם 404 ולאחריו ה-504. טנדרים ששירתו בעלי מלאכה, טנדרים ששירתו בצה"ל. חלקם עם ברזנט מתנפנף, חלקם עם ארגז סגור מפח והיו גם את ארגזי הפיברגלאס המתקדמים יותר.
שם, בארגז מאחור ביליתי את ילדותי, יחד עם אחי הבכור, נוסעים לדודה ולדוד או לסתם טיול בשבת. הרדיו שידר מערכונים של הגשש, יוסי בנאי ורבקה מיכאלי, וגם גדי יגיל היה שם. היו גם "שירים ושערים" כשכל גול שהובקע הפך לצעקות שמחה של אחי/ או כמעט איבוד שליטה על ההגה, של אבי. אותי זה לא עניין.
אותי עניין של-404 היה מנוע בן 1618 סמ"ק, 4 הילוכים וקפיצי עלים מאחור. אותי עניין לנהוג בו.
ואכן – היום כבר מותר לגלות – בשבילים הפתוחים והלא סלולים שיצר הקאטרפילר D9 שאבי הפעיל, הייתי מתאמן לי בהחלפות הילוכים. ראשון – למשוך ולמעלה, שני למטה, שלישי למעלה ושוב למטה לרביעי.
מפתח ההתנעה בצד שמאל, וידית האיתות דווקא מימין. אח"כ, בשיעורי הנהיגה, מורה הנהיגה לא הבין למה אני מפעיל את המגבים לפני כל פניה…

עכשיו, אמנם בטנדר פתוח, אני כבר הרבה יותר מיומן. הטנדר הגדול נראה לי פתאום קטן. הצלילים נשארו. הזכרון צף ועולה. אני נוהג שוב ב-404 טנדר.
הכל כל כך טבעי, כאילו רק אתמול ישבתי בקבינה הזו. ה-404 של אסף במצב מצוין. הטנדר הישן כלל לא מרושל. ההגה ללא חופש, ההילוכים מדויקים, ודוושת הגז מניבה תגובה ותאוצה מיידית. 404 הוא טנדר קשוח. הוא מסוגל לשנע מעל טון מטען בארגז המטען. ועדיין – אתם יכולים לשכוח שיש ארגז שם מאחור. הנסיעה נעימה, לא קופצנית, לא קשוחה. 404 הוא טנדר קשוח עם נשמה עדינה.
אני אוחז את ההגה הגדול והדק, לא קל לסובב אותו במצב עמידה. הקורות מלפנים דקיקות ושדה הראיה מושלם. מלפנים, עיצוב בסגנון שכבר לא קיים – כנפיים ארוכות וביניהן משתפל לו מכסה המנוע. לוח המחוונים מינימליסטי, אין מולטימדיה, אין חלונות חשמל, אין כמעט כלום.
מאחור, ארגז מלבני, דפנות ישרות, רצפה מעץ. מי צריך יותר?

בארבע לפנות בוקר, אבי יוצא לעבודה. ממעמקי השמיכה העבה בחורף, אני שומע את ההתנעה. אבא והטנדר נוסעים לעבודה, צליל מנוע הפיג'ו נשמע מתרחק לאט לאט. אני נרדם. חולם. בסך הכל טנדר, אבל אהבה גדולה.
תודה רבה לאסף בקר על השאלת הרכב לכתבה
איזה רכב קלאסי!! זוכר מאבא שלי בצבא
נוסטלגיה. הייתי קצין צעיר בסןף שנות השבעים. גריקן בנזין מאחורה וספייר נוסף. נדחסים שלשה בקבינה.
אף פעם לא איכזב.