Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
מרבית ההורים מאמינים שאין שום מצב בעולם שבו הם עלולים לשכוח את תינוקם או ילדם הפעוט במכונית לוהטת. אמונה זו היא טבעית לגמרי, שהרי הילדים הם הנכס היקר ביותר שלנו, אז ברור שלא נשאיר אותם שם בכוונה. ובכל זאת, זה קרה, זה קורה, וזה גם יקרה, ולמעשה – זה עלול לקרות לכל אחת ואחד מאיתנו! כל מה שרציתם לדעת על שכחת ילדים ברכב.
זה עלול לקרות גם לכם!
המרחק בין הופעה בסטטיסטיקה בעמודת ה"חולץ" לבין פגיעה חמורה, הוא עניין של דקות ספורות, אותן דקות ראשונות שלאחר חניית הרכב. הדקות בהן מתרחשת העלייה העיקרית בטמפרטורות, אשר יכולות להגיע, בשיאן, גם עד ל-70 מעלות צלזיוס. בדקות אלו, תגובה מהירה של ההורה / המטפלת / הנהג המסיע או תשומת ליבו של עובר אורח ליד הרכב והסיפור עשוי להיגמר אחרת לגמרי.
הבעיה של שכחת ילדים ברכב אינה ייחודית דווקא לקיץ – אפילו בימים סבירים בהם הטמפרטורות אינן גבוהות, מעלות החום בתוך רכב סגור עלולות להגיע לרמות מסוכנות תוך שעה, מה שמהווה סכנה בריאותית משמעותית לתינוקות, פעוטות, ילדים קטנים ואפילו לחיות המחמד המושארות בתוך הרכב הסגור.
בחודשים ינואר עד יולי בשנת 2019 חולצו בישראל 729 ילדים מכלי רכב נעולים, מתוכם 4 שנשכחו ברכב על ידי הורה או נהג-מסיע. במהלכה של שנת 2018 המספרים אף היו גבוהים יותר – 1,104 תינוקות, פעוטות וילדים חולצו, כש-9 מתוכם נשכחו ברכב.
בהמשך, נעסוק גם בדרכים בהן ניתן למנוע זאת, אבל, בואו, כרגע, נתמקד בסיבות לכך שטרגדיות הנובעות משכחת ילדים ברכב בכלל מתרחשות.
הורה רע? רשלן? מזניח?
בניגוד לסטיגמה הנפוצה בציבור, לא רק הורים "רעים" או רשלנים עלולים לשכוח את התינוק / ילד במכונית. זאת, פשוט, משום שמקרים כאלה אינם נובעים מרשלנות אלא מבעיית זיכרון – כל שינוי במהלך שגרת היומיום השוטפת יוצר הפרעת זיכרון, המהווה גורם שכיח מאד באירועים טרגיים אלה.
ידוע, כי הלחצים איתם הורים (במיוחד הורים לתינוקות או הורים למספר ילדים) מתמודדים בחיי היומיום עלולים לגרום לבעיות זיכרון בסבירות גבוהה יותר. כי, אחרי הכל, מי מאיתנו, ההורים, לא מצא את עצמו, לפחות פעם אחת ביום, כשהוא עושה ג'אגלינג בין מיליון מטלות שונות, מנסה להתמודד עם כולן בהצלחה, אבל…?
כיצד מתפקד המוח האנושי?
בנושא מעורבים שני חלקים בזיכרון האדם: הזיכרון הפוטנציאל והזיכרון הסמנטי. הזיכרון הפוטנציאלי עוזר לנו לזכור לעשות משהו בעתיד (אני צריכה לקנות חלב במכולת בדרך לעבודה, אני צריך לזכור לאסוף את הילד אחה"צ מהחוג), בעוד שהזיכרון הסמנטי הוא המאפשר לנו לבצע תהליכים מוכרים לנו (למשל, הנסיעה מהעבודה לבית בסוף היום) על "טייס אוטומטי", כך שאנחנו מגיעים ליעד, מבלי לזכור, למעשה, פרטים ברורים על הדרך בה הגענו לשם.
שני סוגי הזיכרון מתפקדים יחדיו כדי להתמודד לעזור לנו לבצע את ה"שינויים" החלים בשגרה שלנו. בשל הסחת דעת או לחצים, שינויים בשגרה השוטפת (כמו להוריד את הילד בגן בדרך לעבודה או לעצור בסופר לקנות מצרכים בדרך הביתה מהעבודה) עלולים להכשיל את זיכרון העבודה שלנו, ולגרום לכך שנשכח לעשות את אותם הדברים המהווים אלמנט שונה השובר את השגרה שלנו.
מערכת ההרגלים במוח שלנו מהווה מאפשרת לנו להיכנס למצב "טייס אוטומטי" בעת ביצוען של פעולות מוכרות ושגורות. הצד הטוב בכך, נמצא בזה שאנחנו לא צריכים לזכור כל פרט קטן בעת ביצוע הפעולה השגרתית, אבל הבעיה היא, שזה, בעצם, מנחה את ההתנהגות שלנו ומדכא את החלק האחר של המוח, זה שאמור להזכיר לנו את המידע הנוסף, החריג. חוסר בשינה, הסחות דעת ומצבי לחץ עלולים גם הם להגביר את הסיכון למצב של כשל בזיכרון העבודה.
פעמים רבות, כאשר מתרחשת טרגדיה מסוג זה, ניתן לגלות כי חל שינוי כלשהו בשגרת היום של הנוהג ברכב. לדוגמה, ההורה, שלרוב, לא היה אחראי על הסעת הילד לגן, היה זה שביצע את המשימה באותו יום. זאת, מכיוון שהמוח שלנו מייחס "דפוס" ספציפי שגרתי לאותו היום, למרות, שלמעשה, חל בדפוס זה שינוי – התינוק / הילד הצטרף לנסיעה. ואם לא קיים רמז חיצוני או גירוי כלשהו לשינוי זה (למשל, שמיעת התינוק במושב הבטיחות שלו מאחור או ראיית תיק החיתולים), מוחו של ההורה ימשיך לפעול על הטייס האוטומטי ואף מסוגל ליצור תודעת-זיכרון כוזב על פיה הילד בכלל נמצא בגן.
על פי נתוני ארגון בטרם, בין שנת 2008 לשנת 2019 מספרם של המקרים המדווחים עמד על 794 ילדים, כש-30 מהמקרים האלו הסתיימו במות התינוק או הפעוט. נותר לשער רק כמה אלפי מקרים שכחת ילדים ברכב קיימים, כאלה שלא דווחו או לא הגיעו לטיפול גורם רפואי.
שכחת ילדים ברכב – כיצד ניתן לצמצם את הסיכונים?
הצעד הראשון והבסיסי לכך, הוא ההבנה שהיות ולא מדובר ברשלנות, אלא בבעיות זיכרון מוכרות, זה עלול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו, ההורים. אף אחד מאיתנו אינו חף מסטרס ומלחצים, ולכן, ברמה זו או אחרת, כולנו עלולים לפעול על פי אותו טייס אוטומטי ולהיכשל בזיכרון הנוגע לצורך ה"חריג".
- גישת הפתרון הראשונה היא אסטרטגיה שמטרתה להתגבר על הכשל הידוע בזיכרון – כשאתם מכניסים את הילד לרכב, עשו משהו ייחודי – למשל, צרו תזכורות חזותיות, כמו הנחת תיק החיתולים או הכובע של הילד במושב הנוסע שליד הנהג.
- גישת הפתרון השנייה היא שינוי הרגלים קיימים ויצירת הרגלים חדשים – לדוגמה, הרגילו את עצמכם להניח את התיק שלכם במושב האחורי דווקא, בין אם אתם נוסעים עם הילד או בלעדיו. כך תיאלצו לקחת אותו משם בסיום הנסיעה.
- גישת הפתרון השלישית היא שיתוף אנשים נוספים בשגרת האחריות השוטפת – גננת, מטפלת במעון, בן או בת זוג יכולים להוות רשת בטחון מצוינת. למשל, ניתן ליצור מסגרת מחויבות מול הגננת בגן בה אתם מתחייבים להודיע אם הילד מאחר או שאינו מגיע לגן, והגננת, מצידה, מתחייבת להודיע במקרה שהילד לא מגיע לגן עד לשעה קבועה מסוימת. במקרה של בני זוג, תוכלו ליצור שגרת דיווח יומית, המלווה בשליחת תמונה של הילד בגן בעת הגעתו לשם.
- גישת הפתרון הרביעית היא היעזרות באמצעים חיצוניים – קיימות גישות פתרון טכנולוגיות רבות, החל מתזכורת המושב האחורי של ג'נרל מוטורס, דרך SensorSafe מבית Goodbaby, וכלה ב"טפצפה" – שפותח ע"י יד שרה, ועובד על תקשורת בתדר אלחוטי, בין החלק שנמצא ברכב ומחובר לכסא הבטיחות לבין החלק שמחובר למחזיק המפתחות של ההורה. ברגע שנוצר בין שני החלקים מרחק העולה על ארבעה מטר, החלק המחובר למחזיק המפתחות מתחיל לרטוט ולצפצף. אגב, ה"טפצפה" מושאל ללא תשלום בסניפים המרכזיים של הארגון, כך שגם פיננסית, אין לכם מה להפסיד כאן.
מה אומר החוק?
החוק מחייב התקנת אמצעים למניעת שכחת ילדים ברכבי הסעות. במסגרת תקנות התעבורה – תיקון מס' 6 התשע"ז-2017, יש להתקין ברכב הסעות מערכות התרעה לנהג ולסביבה על הצורך לבצע סריקה בתום הנסיעה – לקריאת הסעיף הרלוונטי בחוק.
תקנים:
ת"י 6400 חלק 1 – דרישות תפקוד מערכת התרעה על השארת ילדים ברכב: רכב הסעות ילדים
ת"י 6400 חלק 2 – בדיקת אמינותן של מערכות למניעת שכחת ילדים ברכבים פרטיים.
בעלי חיים ברכב לוהט
בניגוד לילדים, שבמקרים רבים נשכחים ברכב, בעלי חיים מושארים, לעיתים קרובות, ברכב, מתוך חוסר מחשבה ואף מחוסר מודעות לתוצאות המעשה. מידי שנה, מתרחשים עשרות מקרים בהם בעלי חיים (בעיקר כלבים) מגיעים אל המרפאות הווטרינריות במצב קשה – אנוש. חשוב לזכור, כי, בניגוד לנו, כלבים אינם מסוגלים להזיע דרך עורם, והדרך היחידה שלהם לקרר את עצמם מתבצעת, בעיקר על ידי נשימה מואצת המלווה בשרבוב הלשון החוצה בפה פתוח (הלחתה). יעילותו של מנגנון קירור זה נפגעת בימים החמים והלחים ובעומס החום הגבוה הנוצר במכונית הסגורה.
גם השארת מרווח פתוח בחלון הרכב אינה מועילה מכיוון שהטמפרטורות ברכב עולות בקצב מהיר יותר מיכולתו של הכלב לקרר את עצמו. ברגע שחום גופו של הכלב עולה מעל ל-41 מעלות צלזיוס, מתחילים להתחולל שינויים מבניים בחלבונים שבגופו, ומכאן ועד לפגיעה משמעותית בלתי הפיכה בגוף המרחק קצר מאד!
כאן, בניגוד לעניין שכחת ילדים ברכב, הכלל הוא פשוט הרבה יותר –
לא בטוחים שהכלב יכול להיכנס איתכם להיכן שאתם נוסעים / הולכים?
השאירו את הכלב בבית!
A Site by
כמובן ששום הורה לא מאמין שהוא עלול לשכוח את התינוק ברכב, אבל מה לעשות? עם סטטיסטיקה לא משחקים, בעיקר לא בחיים של היקרים לנו,לצערנו למדנו שאסור להגיד לי זה לא יקרה, אנחנו נמצאים בימים של לחץ, עבודה, מצב הכלכלי של הבית ועכשיו עוד נכנסה לנו הקורונה הראש שלנו מוצף במחשבות ובגלל זה זה קורה להורים, אסור לתת לכל זה להשפיע, כסף בא כסף הולך על טעות שחס וחלילה לשכוח תינוק ברכב אין פעם שניה, קחו אחריות! יש היום הרבה פתרונות טכנולוגים, תבדקו תראו מה לכם יהיה הכי טוב. לי יש את המערכת של הכפתור בייבי שבמקרה וחלילה תינוק נשכח ברכב היא ישר מפעילה התראות לתזכור, ובמידה וזה לא עוזר היא מקפיצה כוחות לא משחקים בחיי ילדים!
ברור שאנחנו לא משחקים בחיי הילדים שלנו,
בדיוק בגלל זה אנחנו חשים חוב להעלות את המודעות דרך כתבה כזו וכתבות דומות לה.
את מוזמנת להעביר אותה להורים אחרים,
אחרי הכל,
כולנו בסירה אחת בעניין הזה…