קרייזלר פסיפיקה מכילה המון כפתורים, ולא רק בחלק הקדמי שממול הנהג. התחלנו בספירה, אבל שוב ושוב התבלבלנו. יש כפתורים לקיפול מושבים, לחימום, לאוורור, לפתיחת / סגירת דלתות ההזזה, דלת תא מטען… ועוד לא דיברנו על כל הידיות והתאים הנסתרים.
לא ישעמם לכם בפסיפיקה, במיוחד לא בנסיעה עם הילדים – הם ילחצו על הכפתורים, יסיטו וילונות, יגלו תחת הרצפה תאים גדולים, יפתחו מגירות ויהנו משפע שקעי USB…
פסיפיקה היא לא "סתם" עוד מכונית משפחתית, כי מדובר במיניוואן. כמוה, יש בארץ לשברולט (טראוורס) לקיה (קארניבל) ולסאניונג (רודיוס), קבוצת מיניוואנים המשתרעת קצת מעל חמישה מטרים.
זה אומר רכב עם המון מקום. עם מושבים אמיתים ועם תא מטען שמרוויח ביושר את שמו. בפסיפיקה המושבים מסודרים בתצורת 2-2-3. מאוד נוח.
אם תרצו, תוכלו להעלים את שני המושבים האמצעיים אל מתחת לרצפת הרכב בקיפול די מהיר ופשוט. גם אלה האחוריים מתקפלים אל מתחת לרצפה, אבל הפעם, באופן חשמלי. 2/3 – 1/3.
המושבים נוחים, גם אלה שמאחור. לכולם משענות יד ולכל שורה פתחי מיזוג נפרדים ושליטה על המזגן. לכולם משענות ראש, אלה האחוריים ניתנים לקיפול ע"י הנהג בלחיצת כפתור ממסך המולטימדיה.
אמריקה!
קרייזלר פסיפיקה – נוסעים
כן, לגמרי אמריקה. קרייזלר היו ראשונים להציע את תצורת המיניוואן, קראו לו וויאג'ר.
מיניוואן, בניגוד לכל רכב אחר, מתחילים לבחון מאחור. את המרחב לשבעת הנוסעים, את נוחות הכניסה והיציאה גם למושב האחורי, את תאי האחסון לחפצים שהנוסעים נושאים עימם, וכמובן, גם את תא המטען שאמור לאכלס את הכבודה. 914 ליטרים הוא נפח של כשני תאי מטען של מכונית משפחתית, וזה כשכל שבעת המושבים פתוחים.
נמנע מלפרסם כאן את נפחי ההטענה אחרי קיפול המושבים, פן תתחילו לשקול לרכוש את הפסיפיקה כרכב מסחרי להובלות.
והפסיפיקה (למרות נפחה הגדול) היא לא רכב מסחרי, היא נועדה לפנק. המנוע שלה נטול מגדש טורבו – מנוע V6 בנפח 3.6 ליטר שמייצר 280 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית עם 9 הילוכים. הביצועים שלה טובים והנהיגה במיניוואן המגודל קלילה. חבל שאין שליטה ידנית על ההילוכים, כי בורר מצבי ההילוכים (בצורת חוגה עגולה) פחות נוח לשימוש מהידית הפשוטה.
פסיפיקה יוצאת מהמקום בסחרור גלגלים, אלא אם תהיו עדינים על דוושת הגז. בהמשך – היא קצת פחות נמרצת, ההילוכים ארוכים, השיוט נינוח והגיר מגיב קצת באיטיות. ב-100 קמ"ש תהיו על 1400 סל"ד. בתחנת הדלק תגלו כי 8.5 ק"מ לליטר היא צריכת הדלק (אבל, הפעם, זה קצת בגללנו, כי מיהרנו הביתה ולחצנו).

קרייזלר פסיפיקה – נוהגים
הפיתולים ממצפה רמון לאילת הם לא כר המרעה הטבעי לפסיפיקה, אז ההגה מנותק והמרכב קצת מתנדנד. היא לא תוכננה לזה – אנחנו מבינים וסולחים. בישורות, לעומת זאת, היא מתגמלת אותנו בנסיעה שקטה ונעימה. זה הקטע שהילדים נרדמים להם (עד שיש להם פיפי).
הכניסה והיציאה מהרכב נוחות מאוד. הרכב לא מאוד גבוה לטיפוס והדלתות מרווחות, דלתות הצד הן חשמליות. לכן, הנוסעים מאחור כבר לא טורחים להתאמץ, אלא דורשים מהנהג לפתוח להם אותן. גם הנהג לא ממש מתאמץ – בתמרוני החניה הוא רואה כל פינה ברכב תודות למצלמות ההיקפיות, בכביש המהיר עומדות לרשותו בקרות שיוט – אחת רגילה ואחת אדאפטיבית (לא ברור לי לשם מה).
פסיפיקה בגרסת לימיטד מאוד מאובזרת. הכל כאן חשמלי, מחומם, ממוזג בגג חלון ענק הנפתח מלפנים. אפילו למושב האחורי חלון נפרד בגג (הכיסוי שם נפתח בטריקה, אל תתעצבנו על הילדים).
הנהג מגובה במערכות בטיחות מתקדמות ואפילו חניה אוטומטית שמו לנו כאן (חבל רק שהיא מוגבלת לצד ימין בלבד).

לסיכום
אופנת הקרוסאוברים פורחת וגם מקומם של המיניוואנים נדחק הצידה, וחבל שכך. התכנון של רכב שכזה הופך אותו לפרקטי יותר. שברולט נכנעו עם הטראוורס ויצרו מיניוואן שמזכיר רכב שטח. בקרייזלר לא התפתו ונשארו נאמנים לתצורה שהם, בעצם, המציאו. פסיפיקה הוא רכב מצוין. אמנם, יש לנו ביקורת על איכות פה ושם, וגם הניהוג, תיבת ההילוכים או נוחות הנסיעה אינם מושלמים, אבל, בסופו של מבחן, נחטא לאמת, אם לא נודה בפה מלא שמובילת הנוסעים הזו פינקה אותנו (הנהג והנוסעים) בדרך הארוכה לאילת.
בגרסת הלימיטד המאובזרת מאוד הנקודה הבעייתית היא המחיר. במיוחד, כשמולה ניצבת המתחרה העיקרית שלה, קיה קרניבל (שבגרסה היקרה יותר שלה מחירה הוא 255,000 ש"ח), הפסיפיקה בגרסתה היקרה פשוט יקרה.