Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
אני עומד בפקק. עוד פקק. מסביבי עדרי SUV. גדולים, קטנים, דמויי שטח, ממוקדי ביצועים…כולם רוצים לשבת גבוה…בפקק.
רבים מגדילים עשות ומגביהים את בסיס המושב בתוך הרכב הגבוה…שיהיה. עוד יותר גבוה. אחרת, איך יישירו מבט עם הנהגים שלצידם? איך יביטו במבט מזלזל על נהג הפיאט הקטנה שמימין? איך יראו ש"גם להם יש"…גבוה.
בפקקים, המבטים מדברים. מבטים מתחמקים. רואה לא רואה, אפס אמפטיה. עמישראל סגור בקופסאות הפח הגבוהות שלו, מחכה להגיע הביתה ולסיים עם המטלה הזו שנקראת נהיגה.
עבורי, ישנן מכוניות שחוטאות בתנוחת נהיגה גבוהה, גם במצבו הנמוך ביותר של בסיס המושב. קחו את פיג'ו 3008, למשל. מכונית מצויינת במגוון היבטים דינמיים ומהנה לנהיגה – וכל עוד לא בחרתם בגרסת 1.2 הבסיסית – גם זריזה דיה. אלא שתנוחת הישיבה ב-3008 גבוהה – ומרחיקה אותי מהאקשן. לא אוהב לשבת "על האוטו", אוהב לשבת בתוכו.
כך שעבורי, תנוחת נהיגה גבוהה היא וטו.
ואז הגיעה 2008…
את פיג'ו 2008 אהבתי עוד מהגלגול המקורי, מאותם ימים רחוקים בהן יובאו גרסאות ידניות במחירים חמש ספרתיים. מכונית שימושית, קצת נחבאת אל הכלים, לא גבוהה במיוחד ומהנה לנהיגה.
הדור הנוכחי לקח את 2008 הקטנה צעד משמעותי קדימה; הגדיל אותה במעט, הוסיף עיצוב מצודד מבחוץ ותפאורת היי-טק מבפנים, תוך שהוא שומר על מבנה הקוקפיט היחודי, עם גלגל ההגה הקטן ולוח השעונים שיושב מעליו. מכונית נכונה, צנועת מידות מבחוץ אך מרווחת, שימושית – ומהנה לנהיגה.
כעת הצטרפה להיצע גם גרסת GT-PACK. אותו מנוע תלת צילינדרי בנפח 1.2 ליטר, אך בהספק של 155 במקום 130 כ"ס, עוד קג"מ בודד לשיא המומנט והרבה שמחת חיים. את המנוע הזה אהבתי בשעתו ב-DS3 וכבר במאות המטרים הראשונים מאחורי גלגל ההגה הקטן נזכרתי מדוע; גרסת המנוע הזה נושמת טוב יותר, עולה חלק ומהר יותר לאזור ה-6000 סל"ד ולא מאבדת אויר. המכונית מאיצה בקלילות (8.2 שניות למאה קמ"ש עם נהג בודד, כתשע שניות עם נוסע נוסף), תוך שהיא משמיעה גרגור נעים האופייני למנוע הזה – והשידוך לגיר האוטומטי בעל שמונת ההילוכים משכנע. כבונוס, תקבלו צריכת דלק חסכונית למדי; אנחנו סיימנו עם ממוצע מרשים של 12.8 ק"מ לליטר.
המכונית רוכבת על חישוקי "18 עם צמיגים בחתך 55 סביר, המבטיח גובה דופן נסבל לצמיגים. נוחות הנסיעה יוצאת נשכרת; מעט פחות שלווה מ-3008, אבל עדיין טובה. התנהגות הכביש חדה ומהנה – וגלגל ההגה הקטן תורם את חלקו לאינטימיות ולמיידיות. 2008 אינה גבוהה במיוחד וזויות הגלגול צנועות.אילו רק ניתן היה לכבות את בקרת היציבות ההיסטרית…איזה פוטנציאל…
חלק מתחושת האינטימיות עם המכונית קשור לתנוחת הנהיגה. זו שב-2008 נמוכה דיה – ומושב טוב עם תמיכות צד ראויות מהווה עזר כנגדך. כבונוס, פנים הגרסה הזו מרופד באלקנטרה כהה ואטרקטיבית, עם תפירה ירוקה זרחנית, כקונטרסט. קומפקטית מבחוץ, 2008 שומרת על תא נוסעים מרווח ונוח גם ליושבים מאחור, אלא שחבל שאלו לא נהנים ממשענת יד מרכזית ומפתחי מערכת בקרת האקלים. עוד על צד הזכות, התפעול המשופר של מערכת המולטימדיה ומסך השליטה המרכזי, עם גרפיקה משופרת ותגובה מהירה יותר.
גם בגרסה זו, היקרה והמאובזרת שבהיצע (160 אלף ש"ח), פיג'ו 2008 מוכיחה שפחות, הוא לפעמים יותר. כפי שבודאי הבנתם, אין בליבי חיבה יתרה לרכבי SUV – ופיג'ו 2008 מצליחה להיות SUV שכמעט ולא מרגיש ככזה.
מבחינתי, אין מחמאה ראויה מזו.
A Site by
נהגתי ברכב הזה שנה שעברה כשלושה ימים בתור רכב חלופי .
הדגם עם המנוע החלש יותר.
הרכב מאוד יפה , זריז אבל… חוץ מזה…כלום!
המנוע שלושה ציל' מוציא רעש של מכסחת דשא , ההגה מסתער את לוח המחוונים ותאמין לי ששיחקתי איתו לא מעט כדי להצליח לראות בקושי את המהירות , מפתן הדלת גבוהה מדי ותמיד נתקלתי בו ביציאה החוצה מהרכב.
אני מאמין שהרכב חסכוני למי שגר באזור תל אביב והמישור אבל פחות בחיפה.
היו עוד דברים אבל פרח מזיכרוני.
אני לא הייתי מוריד 130000 ₪ פלוס על כזה רכב חדש , די התאכזבתי ולא ממליץ , נותן הרגשה כללית של נהיגה ברכב צעצוע.
איש איש וטעמו.
אני מצאתי תנוחת נהיגה טובה די בקלות. אני אוהב לשבת נמוך, ההגה מוקם די גבוה – ועדיין, ראיתי היטב את לוח המחוונים. לא יודע מה גובהך, עם ה-1.70 מ' שלי זה הסתדר טוב.
לגבי הטענה של תחושה של רכב צעצוע, יתכן וזה מה שהקוקפיט העתידני גרם לך להרגיש. בעיני הקוקפיט השונה והמקורי הוא דווקא יתרון – ברוב המכוניות היום העיצוב מאוד דומה ומשמים – והגורם הדומיננטי מאחוריו הוא מיקום המסך המרכזי ואיך שאר האלמנטים מסתדרים סביבו.