פורד פוקוס 1.5 ST line – שוב בפוקוס

שמרון אנגל 22 באוגוסט 2020 3,305 Views

מזה 20 שנה, היא חלק מחיינו. עובד ההייטק, איש המכירות עם הרכב הצמוד, איש המשפחה שחיפש אלטרנטיבה מרעננת לעדרי היפניות והקוריאניות, הזוג הצעיר שחיפש מכונית זולה בעשרת אלפים שקל…במידה רבה, פורד פוקוס הפכה לחלק מהנוף הסוציו-תחבורתי בישראל – ולהבדיל ממלוכסנות העיניים, היא גם מעוררת הרבה אמוציות; אלו שלא האמינו שמשפחתית אלפששמאות פשוטה יכולה להיות מהנה כל כך לנהיגה, אלו שמתגעגעים לדור הראשון והמקורי, אלו שמחפשים בנרות את מעט מתוחות הפנים מהדור השלישי, עם מנועי הטורבו והגיר הפלנטרי – וגם אחרים שנכוו מדגמי הדור השלישי, שבשלב מסויים היו למכונית הנמכרת ביותר בישראל. היו לא מעט אחרים, עם הרבה תלונות על תיבת ההילוכים הסוררת, על בעיות חשמל מוזרות ועל גומיות שנחתכו בקלילות מתחתיות הדלתות ובלטו החוצה משל היו צינור הניקוז של המזגן או חרב של סמוראי.

מזה 20 שנה, לסירוגין, פורד פוקוס היא גם חלק מחיי. את הגרסה המקורית פחות אהבתי, בגלל התחושה הזולה בתא הנוסעים והישיבה הגבוהה מדי. את הדור השני קבלתי ממקום העבודה עם הגעתו לארץ, בשלהי 2005. הצ'באק כסופה ועצלה, עם תנוחת נהיגה שעד כמה שהתאמצתי, לא הצלחתי למצוא את ה-sweet spot שלה עבורי. ב-2012 ובמקום עבודה אחר, הזמנתי מחברת הליסינג הצ'באק חומה וידנית. חיכיתי לה קרוב לחצי שנה, אבל היא היתה שווה את זה; מהנה ונעימה מאוד לנהיגה, מאובזרת היטב גם ברמת Trend הבסיסית ונאה מאוד, גם אם המנוע הרגיש חלש יותר מ-125 סוסיו המוצהרים…

20 שנה, חזרתי לתחום עיסוקי המקורי – ושוב אני מאחורי הגה של פוקוס ממקום העבודה; בת תשע, קצת מרוטה, אבל עדיין מהנה. מתיחת הפנים של הדור השני, עליו אני נוהג כעת, היתה אפקטיבית למדי. תא הנוסעים נאה יותר, מושב הנהג משופר ותנוחת הנהיגה טובה. בנוסף, מוכיחה הפוקוס הקשישה עמידות מרשימה למדי – נקודה למחשבה למחפשי המציאות הזולות מהפתיח.

הדור הרביעי, העכשווי, הגיע אלינו בעיצומם של ימים סוערים, בין סגר שהיה לסגר שאולי יהיה. פוקוס החדשה משווקת אצלנו במספר גרסאות; ST line ספורטיבית למראה במרכב הצ'באק, אקטיב מוגבהת "כאילו שטח" במרכבי הצ'באק וסטיישן – וסדאן מהודרת ברמת גימור טיטניום. לכולן תיבה אוטומטית פלנטרית עם 8 הילוכים קדמיים, מנועי 3 צילינדרים בגרסאות הבנזין וגרסה אחת עם מנוע דיזל, לסדאן. זה האחרון מוצע גם עם מנוע בנזין בנפח ליטר (125 כ"ס), בעוד ששאר הגרסאות נהנות ממנוע בשרני יותר, בנפח 1.5 ליטר (182 כ"ס).

אודה ולא אבוש, כי הגרסה שסקרנה אותי במיוחד היא ST line – ולא רק משום שהיא הזולה ביותר בהיצע (130 אלף ש"ח, אם תהיתם). עיצובה הספורטיבי מצודד ומוחצן, מתליה מונמכים ומוקשחים – ובתא הנוסעים ישנן לא מעט נגיעות הרומזות בטוב טעם לכיוון הספורטיבי. משפחתית לחובב ההגה? תחליף מוזל להוט האץ'? הללויה. בואו ונבדוק האם פיה וליבה שווים.

מוקף ב-SUV מגדלים שונים שנהגיהם צופים בי מלמעלה, אני מתענג על הישיבה הנמוכה בפוקוס החדשה. התחושה אינטימית, יש חיבור טוב שבין אדם למכונה – וגרגור מנוע שלושת הצילינדרים נעים לאוזן. בהזדמנות הראשונה אני מועך את הדוושה הימנית ונהנה מהתאוצה הבריאה. מספרים לנו שתוך 8.4 שניות אנחנו כבר ב-100 קמ"ש – לפני 20 שנה, שמחנו לקבל נתון כזה בהוט האץ'. מנועה של הכחולה "שלי" חי ובשרני, גמיש מאוד וגם שש אלי סל"ד. תיבת ההילוכים פחות מרשימה – עוד נגיע אליה בהמשך – וגם צריכת הדלק מותירה מקום לשיפור.

להבדיל מגרסאות אקטיב, בעלות המתלה האחורי הנפרד, לכחולה יש קורת מתח מאחור, גם אם המבנה שלה מצביע על תחכום מה. נוחות הנסיעה סבירה, לא מעבר – אבל רחוקה מלהיחשב ללא נוחה. את התמורה לכך מקבלים בסעיף הניהוג – המכונית מפגינה חדוות הגה בסיסית – ומשתפרת כשמעבירים את בורר מצבי הנהיגה ל'ספורט'. אחיזת הכביש גבוהה,תנועות המרכב מדודות והתחושות זורמות, בודאי ביחס למכונית משפחתית ממוצעת. תקיפה של כבישים מפותלים בפוקוס ST line היא חויה מהנה. מתי יכלתם לומר את זה על טויוטה קורולה או סקודה אוקטביה?

אלא שאל לכם לטעות ולחשוב שהכחולה שלנו היא תחליף אמיתי להוט האץ'. האשמה העיקרית היא תיבת ההילוכים שתגובותיה איטיות משהו – קל וחומר שהיא גם סובלת ממספר תופעות מוזרות. במצב הידני היא מתעקשת להתחיל מהילוך שני, מההילוך הרביעי ומעלה היא שומרת מרחק מהקו האדום ומעלה הילוך מוקדם מדי – ובכבישים תובעניים או בימי מסלול היא תתסכל אתכם לבלי סוף – בתזמון הורדת או העלאת ההילוכים, כולל במצב הידני שמתגלה כלא אפקטיבי. הבלמים טובים, לא מבריקים וגם ההגה יכל להיות מעט חד יותר.

פוקוס ST line, אם כך, היא הצ'באק משפחתית עם "פלפל", מתחרה ראויה להונדה סיוויק הצ'באק ולמאזדה 3 החדשה. במובן הזה, פוקוס החדשה אינה מאכזבת; תא הנוסעים שלה מרווח ומואר יותר משל שתי המתחרות הנזכרות – ובעלות תא הנוסעים האפלולי, רמת האיבזור גבוהה ועשירה – ומפרט אביזרי הבטיחות המקוריים מרשים. הפוקוס נופלת דווקא בפרטים הקטנים; בעיצובו חסר ההשראה של לוח השעונים, בחסרונם של פתחי איוורור ליושבי המושב האחורי, בבורר החוגה המסורבל של התיבה האוטומטית. למה, פורד? למה? לא למדתם דבר וחצי דבר מחברת הבת לשעבר, יגואר?

יותר מכל, מצאתי בפוקוס הזו פוטנציאל אדיר. אם היתה מיובאת המכונית עם תיבת הילוכים ידנית, יתכן ואף הייתי רוכש כזו למשפחתי. היכולת הבסיסית שלה גבוהה מאוד – ואני יכול רק לשער עד כמה מוצלחת יכלה להיות גרסת ST הספורטיבית (275 כ"ס), לו רק היתה מגיעה (היא לא – והיבואן מפספס כאן מקדמת תדמית חשובה). עם זאת, מילה טובה בהחלט מגיעה ליבואן על היצע מגוון של הדגם, איבזור עשיר ותמחור תחרותי למדי.

לפורד פוקוס יש DNA שקשור במנהגי כביש טובים והנאה מנהיגה, ללא קשר לעיצובי הדורות שהשתנו עם השנים ממקורי – לסתמי – לאלגנטי – וכעת, לדינמי. למול אינסוף ה-SUV, שנמכרים לאנשים שחפצים לשבת גבוה, להתעמק במסך הטאץ' הגדול ולחנות על מדרכות, פורד פוקוס החדשה היא משקה קיץ מרענן, משפחתית עם הרבה אופי לאנשים שעדיין רוצים להנות ממכוניות ומנהיגה, מעריכים תמורה נאותה לכספם – ומסוגלים להתעלות מעל משקעי העבר.