Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
רגע לפני שכלי הרכב הנקראים עדיין 'מכוניות', יהפכו ל'אמצעי – תעבורה אוטונומים', אני חייב להתוודות; מכוניות תכליתיות מדי, חסרות סטייל או אפילו הומור, לא ממש עושות לי את זה.
מחד – מכוניות כמו פולקסווגן גולף – שמרנות ייקית לאורך הדורות ומאידך ראו את יגואר E-TYPE…
סיטרואן הצרפתית היתה בעבר הרבה יותר חדשנית. מכוניות כמו הדה-שבו, ה-DS, ה-SM ועוד רבות אחרות, בידלו את היצרן הצרפתי מיצרני רכב שמרניים יותר. לא רק עיצובית, גם טכנולוגית.
אבל זה היה לפני שחברת פיג'ו השמרנית, רכשה את סיטרואן וסימנה להרפתקנים ההם, שהגיע הזמן להירגע עם יצר ויתר היצירתיות.
אך לאחרונה, מסתמן שסיטרואן חוזרת לשורשים לצד הרצון להתבדל והופעת הקקטוס ב-2014 היא כנראה הסנונית הראשונה המבשרת על השינוי. השינוי המבורך.
קקטומטית 1
התכנסנו כאן היום לציין את הגעת הקקטוס האוטומטית לישראל, שכן הקקטוס איננה חדשה והיא הופיעה כבר בתערוכת ג'נבה בשנת 2014 (ושנה מאוחר הגיע לארץ). למרות שהיא נקראת – C4 קקטוס – הקרוסאובר הקטן של סיטרואן, מבוסס דווקא על פלטפורמת הסופר מיני C3 ׁאך חיצונית מציגה עיצוב מרענן.
מכל זווית שהבטתי בה, נראית לי הקקטוס מושלמת. ה"עמידה" שלה, הפרופורציות, הפרטים. מישהו עשה עבודה טובה מאוד. נכון, לא כולם יאהבו, אבל מה אכפת מ'כולם'?
וכשנפתחות הדלתות. גם שם, בתא הנוסעים, נמצאים פריטי עיצוב מקוריים, חשיבה יצירתית ומעוף. יש למכונית הזו מעוף.
היא לא מפחדת, הקקטוס, כמעט כמו אחיותיה ההיסטוריות, ללכת נגד הזרם – החלונות האחוריים שלה אינם נפתחים כמקובל, היא נטולת פתח מיזוג בצד הימני של הדשבורד וידיות סגירת הדלתות שלה עשויות מרצועות בסגנון מזוודה. אפילו לוח המחוונים הוא בצורת מלבן עם מסך דיגיטלי מינימליסטי. כמו שאר האלמנטים ברוח הקקטוס, הפרקטיות לא ממש נפגעת.
קקטומטית 2
לקקטוס מנוע 1.2 טורבו 3 צילנדרים (יש גם אטמוספרי חלש יותר ובהיצע גם גרסת דיזל). שלושת הצילנדרים יוצרים רעידות קלות בסרק, לא משהו שלא ניתן לחיות איתו. לגרסה האוטומטית תיבה פלאנטרית של 'אייסין' היפאנית בעלת 6 הילוכים.
השילוב בין המנוע המוצלח, עתיר המומנט והתיבה הנעימה, מתאים לאופיה הנינוח של הקקטוס. היא נעה בקלילות, היא מאיצה בהחלטיות. התיבה אמנם איננה חדה בתגובותיה ( במצב 'ספורט' התגובות מהירות יותר ), אך זמינות מומנט המנוע מחפה על כך.
קקטוס איננה מכונית חדה ובועטת, היא יותר רגועה ומרגיעה. אבל לא על חשבון הביצועים. קקטוס יודעת גם לשעוט קדימה. אם נוהגים אותה בהתאם לאופיה, צריכת הדלק תפתיע אתכם לטובה, גם בגרסה האוטומטית. אצלנו, היא רשמה 12.5 ק"מ לליטר בנהיגה שכללה טיפוס נמרץ בהרי הכרמל. מסתבר שחסכון במשקל, תורם את חלקו. קקטוס האוטומטית שוקלת 1050 ק"ג.
בדומה לאחותה מבית, ה-C3, הקקטוס איננה ספורטיבית, אך בהחלט מהנה לנהיגה זורמת, מהירה ובטוחה. בגרסה האוטומטית, הוחלפו בלמי התוף מאחור לדיסקים. כושר הבלימה טוב.
קקטומטית 3
תנוחת הנהיגה בקקטוס טובה, המושבים מלפנים רחבים ונדיבים. המכונית קלילה לנהיגה ופשוטה לתפעול. מאידך, ריכוז פונקציות כמו המזגן, מערכת השמע הטלפון ועוד בצג המגע הראשי, לא מבריק. הביצוע לא רהוט, המעבר בין התפריטים לעיתים מסורבל וכבר ראינו פתרונות יעילים יותר.
איכות הבניה ברובה טובה , אך פלסטיקים דקים וזולים בנקודות מסוימות, מסגירים את מחירה הנמוך של הקקטוס. גם היעדר מערכות בטיחות מקוריות מתקדמות (יש מובילאיי), וציון מבחן ריסוק 4 כוכבים, עלול להעיב קצת על החבילה החיובית.
אבל מכונית שמעלה חיוך, שמשתדלת להיות שונה ומקורית, שגם יודעת לעשות ובמיוחד להנעים את השהות במחיצתה, גורמת לסלוח לה על הדברים הקטנים, במיוחד עם תג מחיר של 100,000 ש"ח לתקופת ההשקה (105,000 מחיר רשמי) ועם חמש שנות אחריות.
דעה אישית/ שמרון אנגל
את הקקטוס – וברשותכם נוותר על הקידומת C4 – פגשתי לראשונה בתערוכת ז'נבה, 2014. מספר יחידות בצבעים שונים ועזים הציפו את אזור התצוגה של סיטרואן – והותירו מעט מאוד אנשים אדישים לנוכחותן.
העיצוב הרענן, שנע בין הצ'באק קומפקטית לקרוסאובר, משטחי האיירבאמפ, סרחי העודף הקצרים – הנה עומדת כאן מכונית עם אמירה אחרת. נציגה נאמנה לז'אנר ה-CHEAP AND CHEERFUL.
התיישבתי בתוכה. המושבים הקדמיים היו רחבים, רכים ומזמינים, בסגנון ה-BX, זצ"ל. עיצוב הפנים שפע מקוריות – ועל אף שפה ושם חשתי בפלסטיקה זולה, תחושה טובה אפפה אותי. אני שוב בסיטרואן. אמיתית.
ואז היא הגיעה לארץ, בתחילה רק בגרסה אטמוספרית, ידנית כמובן. נסיעת המבחן הותירה אותי עם חיוך גדול – סיטרואן אמיתית, כבר אמרנו? – ועם תובנה שכתושב אזור הררי(חיפה), רק גרסת הטורבו באמת תספק את הסחורה.
מספר חודשים מאוחר יותר, משלוח ראשון של ידניות מטורבתות נחת בארץ. נסיעת מבחן, עוד אחת גם עם רעייתי – וידעתי שמצאתי את שחיפשתי, ללא פשרות.
למעלה משנה ועשרים וכמה אלפי ק"מ מאוחר יותר, אני עדיין מחייך. גם רעייתי.
כך שהמפגש עם הקקטוס האוטומטית סקרן אותי, מאחר וזו מכונית טרייה ברמה העולמית; גם בה פגשתי בתערוכת ז'נבה, אלא שזה היה לפני ארבעה חודשים, במרץ האחרון – והתיבה הוצגה במקביל לגימור ONE TONE, כלומר צבע אחיד.
קקטוס האוטומטית רוכבת על חישוקי אלומיניום נאים בקוטר "17 ("16 בידנית) ויש לה בלמי דיסק מאחור, להבדיל מהטורבו הידנית. מכונית המבחן הגיעה בצבע אפור מעט אנמי, אבל לא מעט מבעלי הקקטוסים בוחרים דווקא בו או בלבן, כך שצבע זה כנראה עניין של טבע…
על הכביש מבצעת קקטוס האוטומטית היטב, גם אם לא משתמשים במצב ספורט של הגיר (בשיוט מהיר הוא אפילו מעט מציק, עם הורדה מהירה מהילוך שישי לחמישי, גם אם לא חפצתם בכך). עקיפות מבוצעות ביעילות ועליות אינן מהוות מכשול, תודות לחלוקת הילוכים טובה של הגיר. עם זאת, אין כאן את הפיק אפ ואת המחץ של הגרסה הידנית. זו האחרונה מסוגלת להצמיד אתכם למשענת הגב. האוטומטית, לא.
הבדל נוסף מורגש בנוחות הנסיעה, כאשר האוטומטית משלמת מחיר על השימוש בחישוקים גדולים ונאים. שיבושים עירוניים, פסי האטה או בורות מורגשים ונשמעים יותר. האם זה מחדד מעט את תחושות ההיגוי או את התנהגות הכביש? באופן שולי למדי. ההבדל בנוחות הנסיעה, לעומת זאת, מוחשי יותר. זה עדיין לא הופך את הקקטוס למכונית נוקשה בדומה לסיאט לאון, לדוגמה – אך משהו בנוחות המצוינת של הגרסאות הידניות, נפגם.
עם זאת – קל וחומר במחירה האטרקטיבי – קקטוס האוטומטית היא תוספת יותר מרצויה למשפחת הקקטוסים; הגרסה לאלו שתמיד רצו, אבל התאכזבו כשגילו שלמכונית הנמכרת בארץ יש רק שלוש דוושות. עד עכשיו.
A Site by