Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
פעם – וזה היה מזמן, גולף GTI היתה מרגשת אותנו. 110 כ"ס, 810 ק"ג וגלגל אחורי פנימי באויר בכל פנייה חדה ומאתגרת. גולף GTI המקורית, סימן 1 בפי המכורים, הפכה לאגדה בעודה בחייה.
דורות של גולף, שבעה במספר, באו והלכו – וגם דגמי GTI ביניהם. חלקם מוצלחים, אחרים פחות. נקודת שפל בולטת היתה הדור השביעי, עליו כתבנו כאן בדרייבטיים לפני מספר שנים. הוט האץ' שהרגיש יותר כמו רמת גימור מהודרת, כזו שיוכי מרמת אביב ג' תציג בגאווה לכוכי מצהלה, שמתניידת ב-TSI לבנה ופשוטה למראה…
מתיחת הפנים, המכונה דור 7.5, הביאה אלינו במקרה את חבילת הפרפורמנס של ה-GTI – כסטנדרט. רצה הגורל ויצור המנוע הבסיסי (230 כ"ס) הופסק עקב ענייני תקינה וזיהום אויר – וכך זכינו בגולף חמה וראויה, עם 245 כ"ס, דיפרנציאל מוגבל החלקה, מתלים משודרגים ועוד כמה תופינים, למעט חישוקים מכוערים למדי עם פס אדום. גולף GTI פרפורמנס שוב פנתה אל הרגש ואל התחושות, אלו שיוכי לא ממש מכירה, אבל הבן שלה יוחי, חובב ההגה, דווקא כן.
אז הם החליפו.
וכעת אנחנו פוגשים לראשונה את GTI סימן 8, שהתייצבה למבחן בחליפה לבנה וצפויה – GTI לבנה היא כמעט ברירת מחדל בקרב ציבור המכורים. העיצוב צפוי, זו גולף, לטוב ולרע. קצת יותר שמנמן, גריל קדמי תחתון מעט מוגזם, עם אופציה לחמישיית נורות לד מסוגננות בכל צד – ופס לד זול למראה המקשר בין הפנסים, משל היתה בת דודתה של קיה סלטוס. יוחי דווקא מבסוט מהשינוי – קצת בלינג לגולף הסולידית. יוכי, באופן די צפוי, קצת פחות.
פגשתי אותם בתחנת הדלק – ועיניו של הבחור נדלקו. שאל אם אני מרוצה מהרכב, מה דעתי – ושהוא שוקל לראשונה לעבור צד ולרכוש את קופרה לאון החדשה, שנמכרת במחיר פתיחה דומה לגולף.
עוד לפני שעניתי – היי, הרכב בכלל לא שלי – הוסיף שיש לה 300 כוחות סוס, דיפרנציאל מוגבל החלקה מכאני מבוקר אלקטרונית, בולמי זעזועים אדפטיביים (DCC) ומערכת בלימה חזקה שלא מתעייפת כל כך מהר, לטובת ימי מסלול וטיולי נהיגה מאתגרים…
חייכתי. סיפרתי לו שנהגתי בשתיהן ואשמח לייעץ להם. אפילו הצעתי לו סיבוב…
יוכי ג'וניור חוזר מהסיבוב ומחנה את ה-8 הלבנה ליד ה-7.5 של אמא שלו. גם היא, כצפוי, לבנה. משהו בתחושות מעט מוזר לו. GTI סימן 7.5 מרגישה אנלוגית יותר, מחוברת יותר לנהגה. הכח יורד לגלגלים הקדמיים ביתר יעילות, הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה "נושך" יותר טוב. התחושות מהשלדה טבעיות יותר. באחות החדשה מורגש כאילו הוסיפו שכבה מבודדת דקיקה בין המכללים לבין הנהג – הכל מורגש, אבל קצת פחות – וגם היענות המכונית לפקודות הנהג פחות ישירה. כן, היא מרגישה יותר שקטה ואיכותית – וטיפה יותר מפנקת – אבל בזמן אמת ובכביש הנכון, המחיר ששילמתם תמורת הפינוק הזה, מורגש.
והקופרה?
היא מרגישה יותר "מכונית מסלול" מהגולף. חדה יותר, מגיבה יותר, אוחזת יותר – וגם משעשעת כשרוצים. קחו אותה לכיכר נטושה, כבו את הבקרות ונהגו אותה עם הגז יותר מאשר עם ההגה, שכדרכם של כל הגאי VAG, אינו פטפטן גדול. הגולף שקולה יותר, פחות משתעשעת, לא צוללת לפניות באותה נחישות. אולי הקלאב-ספורט(300 כ"ס) וה-R(320 כ"ס, הנעה כפולה) יודעות לתת את זה, אלא שאינן מיובאות, לפחות כרגע.
היו ימים בהם 245 כ"ס ו-6.2 שניות למאה קמ"ש היו נתונים מסעירים. אובייקטיבית, הם יותר ממספקים. גולף GTI עושה את עבודתה נאמנה, יודעת להאיץ היטב ולעקוף כראוי, רק שהיא כבר לא מרגשת באספקט הזה. קופרה לאון, עם 300 כ"ס ובקיזוז של חצי שניה אקדמית למאה, נותנת לכם זץ בגב, עוקפת כמו מטורפת ורצה כנשוכת נחש את 1000 הסל"ד האחרונים עד לקו האדום, ב-6500. גם GTI מגיעה לשם, רק עם פחות אויר ופחות חשק. אילו היתה ללאון הנעה כפולה (יש, אבל רק בסטיישן), היתה יורדת בקלות ממחסום חמש השניות תודות למשיכה עדיפה – אולם גם כך, לא חסר לה דבר. על אף צלילים סינתטיים הבוקעים מהרמקולים ונפיחות מהונדסות מהמפלט, שני המנועים יודעים להכניס לאוירה ואפילו מתגלים כחסכוניים למדי. הללויה.
שתי הערות הנוגעות ליחידת הכח:
– הגולף מיוצרת (אך לא מיובאת) גם עם גיר ידני של ששה הילוכים.
– בקיקדאון להילוך נמוך, שני למשל, שתי המכוניות מציגות התנהגות דומה של תיבת ה-DSG – פאוזה מרגיזה ובעקבותיה חבטה קלילה ולא הכי נעימה.
קופרה לאון אינה מכונית יפה במיוחד. העיצוב שלה סיאטי גנרי ואפילו די נחבא אל הכלים, אם בוחרים בצבעים סולידיים כמו לבן וכסף. ייאמר לזכותה שהיא מרווחת יותר מהגולף, שתנוחת הנהיגה בה נמוכה יותר – ועדיפה – ושהיא מגיעה כסטנדרט עם מושבים שחלקם המרכזי אינו עור חלק. קל להזיע בגולף, על אף שיש מושבים עם אוורור וחימום למי שאוהב את זה. באופן מפתיע, גלגל ההגה (עם מתג לחימום לימים קרים) בגולף מתחמם – תופעה שלא נתקלתי בה בשום רכב בעבר. חבל, כי זהו גלגל הגה יפה ובשרני – ונעים לאחיזה. נעים יותר מהגלגל הדק מדי (לטעמי) בקופרה. לשתי המכוניות משוטי העברת הילוכים מאחורי גלגל ההגה. אלו שבלאון נאים יותר, אך שניהם קצרים מדי למי שלא ניחן באצבעות של פסנתרן. בעיות ארגונומיות נוספות התגלו במרכז הדשבורד של שתי המכוניות; השליטה בתפעול שלל הפונקציות באמצעות המסך המרכזי מסורבלת ודורשת ריכוז יתר והסחת דעת מהכביש – בעוד אותו המסך אחראי לדחיקתם כלפי מטה של פתחי האיוורור המרכזיים, שמקררים כעת את המרפקים, במקום את הפנים.
יוכי ויוחי בבעיה. הותרתי אותם מבולבלים. הגולף מנצחת באולם התצוגה. המותג מעט יוקרתי יותר, עיצוב הפנים מרגיש בליגה של הגרמניות היוקרתיות, החומרים מרגישים איכותיים יותר – וזוהי גולף, מכונית שהצלחתה בכלל סוציולוגית וחוצת מעמדות. העיצוב צפוי, אבל ככה יוכי אוהבת את זה – וגם השכנים שלה, שקונים גולפים לרוב. ליוחי, חובב ההגה, גם יש העדפה – הקופרה, המכונית שריגשה אותו – והוכיחה עליונות דינמית על פני הגולף.
נפרדתי מהשניים – והזכרתי להם שפעם – וזה היה מזמן, גולף GTI היתה מרגשת אותנו…
A Site by