יום ראשון בבוקר. השגרה נוקשת בדלת, בחלון ובשעון המעורר. ילדים – סנדביצ'ים – פיזורים – ולעבודה. לעבודה, צוחקת השגרה…נדמה לכם…ארגנתי לכם קצת פקקים, שתתרגלו מהר. אני כאן, עד סוף השבוע הבא – וגם אז, אני שם, מארגנת לכם את הפקקים של מוצאי שבת. כיף איתי… באחד מימי ראשון האחרונים, החלטתי שאני מנצח אותה. יצאתי מביתי בחיפה קצת לפני חמש וחצי בבוקר. חושך בחוץ, קר. אפילו חזירי הבר עוד נחרו בחצרות…היה עלי להחזיר את קאמרי המבחן לסוכנות טויוטה בתל אביב – ולחזור לעבודה, בחיפה.
הקאמרי המתינה לי מתחת לאחד מפנסי הרחוב, שהאיר מעט מקפלי הפח שלה. טויוטה קאמרי, מכונית סדאן גדולה שעיקר מכירותיה בשוק הצפון אמריקאי, נראית במבט ראשון כמו קורולה סדאן מגודלת, אבל כשמתעמקים, מגלים שהיא מעוצבת יותר מהאחות הקטנה. הקוים זורמים יותר, המסר שרירי יותר. קאמרי רגישה מאוד לצבע; בלבן היא נראית סתמית, מכונית של פקיד ממשלתי בכיר. בכסוף מטאלי עם נגיעות חומות, היא כבר אלגנטית. למרבה הצער, מגוון הצבעים המיובא דל.
קאמרי קולטת אותי לחיקה בנועם. מכונית מרווחת מאוד, נעימה לשהייה, גם מאחור (על אף שמושב אחורי עם משענת זקופה יותר היה מתקבל בברכה). לעיצוב לוח השעונים טוויסט מעניין בחלק התחתון של הקונסולה, שיפור מהלוח הבנאלי שקידם את פנינו לפני מתיחת הפנים של המכונית. מושב הנהג מצויין – וכך גם תנוחת הנהיגה. אם נגזר עלי לסבול מחדרה ודרומה – מוטב שזה יהיה על מושב כזה…

אילו רק היתה לה מערכת שמע איכותית, הייתי שמח לדווח שקאמרי היא בת לוויה נהדרת לנסיעות ארוכות. כרגע, היא כמעט שם, נהנית משיוט מהיר וחסר מאמץ, יציבה ונוסכת בטחון בנהגה, כשעל הדרך היא בולעת את מרבית תחלואי הכבישים המצולקים שלנו ומשייטת עליהם ברכות קלה ולא מנותקת.
אבל הסאונד שחסר…בוקר קר, השמש מגיחה לאיטה ובא לך צליל עמוק ואיכותי עם המוזיקה והקפה שלך, בעוד הקילומטרים נבלעים מתחת לצמיגים הגדולים וחישוקי 18 האינצ'ים של המכונית…הוא לא שם – ובמכונית שעולה 230 אלף ש"ח, זה קצת מאכזב.
קצת לפני שש והארובות של חדרה מקדמות את פני. הווייז דומם, מבשר לי שבשבע ושש דקות אכנס לחניון התת קרקעי של מגדלי טויוטה, עדיין רענן מהנסיעה הנעימה…
בשבע-אפס-שש עוד הייתי בחדרה. תאונה עצרה את התנועה בכביש החוף באזור כפר ויתקין – והאלגוריתם של ווייז, כמו שקורה לא מעט לאחרונה, מאבד שליטה על המצב. זמן ההגעה הצפוי שלי מתרחק, חוצה את השעה שמונה. האלגוריתם, החכם מכל אדם, מכניס אותי לגבעת אולגה מנומנמת דרך תחנת הדלק ושולח אותי דרך חדרה לכביש 4, שם מצפה לי פקק נוסף. כולנו עומדים, זזים מטר או שניים וחוזר חלילה. טנדר עם פועלים צוהלים עוקף מהשוליים, נהגת שמסמסת לשמאלי נוגחת ברכב שעומד לפניה. שתי הנהגות יוצאות ומתווכחות זו עם זו והעסק בקושי זז.

במצבים כאלה, לא נותר לך אלא לחשוב, כי 218 כוחות הסוס המשולבים של הקאמרי לא ממש עוזרים לך. קאמרי XLE היא מכונית היברידית, כמרבית דגמי טויוטה המשווקים בישראל. היברידית שאינה נטענת, כזו המאפשרת נסיעות קצרצרות על חשמל, אבל שילוב אפקטיבי שבין מנוע הבנזין (2.5 ליטר, 178 כ"ס) למנוע חשמלי(בהספק של 118 כ"ס) ולתיבה אוטומטית רציפה מייצרים תנועה חלקה וחזקה, ביצועים חסרי מאמץ וצריכת דלק מצויינת כשל מכונית סופרמיני (13 ק"מ לליטר, בנהיגת מבחן נמרצת ופקק אכזרי של שעה וחצי). בהיותה היברידית ולא היברידית-נטענת(פלאג-אין), תוספת המשקל של הסוללות עדיין סבירה – והקאמרי "שלנו" מציגה משקל עצמי סביר של 1595 ק"ג – סביר מאוד לרכב מהסגמנט הזה.
לנהג הנמרץ, טויוטה מספרת שהיא מגיעה ל-100 קמ"ש תוך שמונה וחצי שניות, בדרכה למהירות מירבית מוגבלת של 180 קמ"ש. הנתון הראשון מרגיש שמרני משהו – ולא אתפלא אם השני ילך בעקבותיו. טויוטה קאמרי מפתיעה את הנהג הנמרץ בהתנהגות כביש טובה ומאוזנת ובהגה מדוייק למדי עם משקל נכון ויחס העברה די מהיר (2.6 סיבובים בין הנעילות). היא לא ספורטיבית, הקאמרי הזו, אבל יודעת לגמוע כבישים מפותלים בקצב מהיר וחסר מאמץ.
בצומת בית ליד, אני מחליט שקצתי בהמלצותיו של האלגוריתם, שממליץ לי להמשיך הלאה על כביש 4 עמוס בתנועה, רמזורים ומצלמות מהירות. אני פונה ימינה לעבר נתניה וכביש 2 – ותוך כמחצית השעה גולש לחניון הארוך של מגדלי טויוטה. הקאמרי הכסופה חוזרת לבעליה – ואני חש שהגיע הזמן לסכם סוף שבוע נעים במיוחד עם המכונית היעילה הזו, הנעדרת רוח, צלצולים ומיתוג יוקרתי. כי קאמרי, זו עליכם לדעת, היא קצת כמו הקולגה היעיל והחכם בעבודה, זה שמקדם את כל המחלקה קדימה, אבל קצת נחבא אל הכלים ולא מתהדר בנוצות לא לו. מכונית למנהלים צנועים? לאנשי עסקים בעלי חשיבה יעילה ו"רזה"? ישנם אפילו נהגי מוניות שבחרו בקאמרי – ולא נותר לי אלא להעריכם על הבחירה המושכלת.