יש לנו אלפא רומיאו טונאלה למבחן בסופ"ש. בכל פעם שהנרי פורד, מבכירי תעשייני הרכב, היה רואה אלפא רומיאו, הוא היה מסיר את הכובע – כך, לפי הציטוט המפורסם המיוחס לפורד עצמו. גם אני, בדומה לפורד, איני מתייחס לכל אלפא רומיאו כמו לסתם עוד מכונית. יהיה מרגש?
את התובנות מהמבחן ואת השורה התחתונה נשאיר לסוף. אחרת זו לא תהיה השורה התחתונה…
השורה הראשונה תמיד מוקדשת לרושם הראשון, הויזואלי.
הנה עומדת לה אלפא רומיאו טונאלה, פרי צו האופנה המכוון את יצרניות הרכב ליצירת מרכבים מוגבהים, המשדרים פנאי, הרפתקנות, ובמקרה הזה, גם מתחרה ישירה לוולבו XC40, אודי Q3, לקסוס UX וב.מ.וו X1.
בקטגוריית SUV קומפקטי ובנישת הפרימיום, הטונאלה בהחלט נראית מיוחדת, נאה מאוד, וכזו שאינה מביישת את יכולתם של האיטלקים להאפיל על האחרים בכל מה שקשור באסתטיקה. עם הפנסים, הגריל הייחודי ועליו הסמל המפואר, והחמוקיים המפוסלים – הטונאלה שלנו (ועוד בירוק יוצא דופן), מיוחדת אפילו יותר מהסטלביו, הגדולה ממנה, מושכת אליה מבטים עורגים לא מעטים.

טונאלה היא מכונית מעוצבת גם בפנים, האיטלקים לא הזניחו את עיצוב הפנים שלה – אלמנטים עגולים, לוח מחוונים מוקרן בסגנון רטרו, משוטי העברת הילוכים ענקיים וספורטיביים (המתגלים קצת כמוגזמים בגודלם), לחצן ההתנעה על ההגה, תאורת האווירה הייחודית, מושבי הספורט, כל אלו מעידים כי בהחלט ניכרת כאן השתדלות. גם המרווח הפנימי הטוב וגם תא המטען גדול-הנפח (500 ליטרים) – יוצרים כאן משפחתית יעילה ומעוצבת.
אבל סביר להניח, כי אוהדי האלפא – המותג הנחשק שנוסד באיטליה בשנת 1910, לא יסתפקו בהגדרתו של דגם כלשהו של אלפא רומיאו כ"עוד" מכונית יעילה ומעוצבת למשעי. חבורת בעלי אלפא 75 שהתכנסו באותו יום שישי בחיפה במפגש, אמנם הקיפו את הטונאלה ואהבו אותה, אבל הם טרם נהגו בה.
ודי לחכימא ברמיזה…
לטונאלה מנוע טורבו-בנזין 1.5 ליטר המייצר 130 כ"ס (ב-5250 סל"ד) ו-24.5 קג"מ (ב-1500 סל"ד), מתוגבר במנגנון היברידי מתון של 48 וולט, תיבה דו-מצמדית עם 7 יחסי העברה והנעה קדמית. (160 כ"ס בגרסאות ה-Ti וה-Veloce). 130 כוחות סוס המספקים ביצועים שהם מספקים עבור נהג הממוצע – הם לא הסיפור כאן. גם לא משך ההאצה מ-0 ל-100 קמ"ש העומד על 9.6 שניות ומהירות מרבית של 200 קמ"ש, מאלפא רומיאו מצפים לריגוש.
זה יכול להתממש בעזרת מנוע השש לסיבובים גבוהים, צלילי מנוע ערבים לאוזן, או, בעצם על ידי כל דבר שמסוגל לעורר בך הרגשה שאתה חי, לא רק סתם נושם.

נשימתנו לא נעתקה כשנהגנו בטונאלה,
גם כשסובבנו את כפתור הקסמים המנתב את אופיה של הטונאלה בין D ׁ(Dynamic) דרך (N-) Normal ועד ל- A- (All weather), ה-DNA של אלפא רומיאו אמיתית נעדר מהטונאלה בגרסתה הזו.
למנוע אנמי-למדי ותיבה רובוטית עצלה (שלא תמיד הייתה חלקה בפעולתה), חוברה שלדה המבוססת על פלטפורמת פיאט ותיקה (או, אם תרצו, כזו שתמצאו גם בג'יפ רנגייד או קומפאס). זוהי פלטפורמה המעידה על כך כי הטונאלה מבוססת על תכנון שהחל עוד לפני האיחוד בין PSA ל-FCA, או בקיצור – קונצרן סטלאנטיס.
אמנם, הפלטפורמה התגלתה כבעלת יכולות אחיזה גבוהות, ולצד כיול מתלים נוקשה-יחסית וצמיגים במידות 235/40-20 (שזה אומר דופן נמוכה מאוד), הטונאלה אינה מתקשה להתמודד עם ביצועי המנוע. אולם, יחד עם זאת, מתכון כזה מעניש את הנוהג בה בנוחות לא-מושלמת על כביש רעוע ובנסיעה איטית. אין ספק כי הגברת המהירות ושיפור פני הכביש, יספקו נוחות טובה יותר.
הטונאלה נהנית מהגה בעל יחס העברה קצר, המפנה את הרכב בחדות לתוך הפנייה. ההגה-עצמו קל וחסר-המשוב הראוי להגה המתיימר להיות הגה ספורטיבי. גם קוטר הסיבוב מוגבל ומקשה על תמרונים בצפיפות.

אלפא רומיאו טונאלה היא מכונית טובה – אין עוררין על כך שהעיצוב שלה שובה לב, יש לה יתרונות לא מעטים כ-SUV משפחתי, האבזור שלה עשיר למדי, האבזור הבטיחותי מקיף, וכן – גם שמה הממותג,"אלפא רומיאו", מעניק לה לא מעט נקודות זכות.
אבל, בסיכומו של דבר, לקחנו אלפא רומיאו למבחן והציפיות שלנו היו גבוהות בהתאם לכך. בטונאלה, בגרסתה הבסיסית כאן, היה חסר לנו אותו פלפל שאופייני לתוצרת האיטלקית הזו, היא לא עוררה בנו את אותו ריגוש שחשנו כשנהגנו בג'וליה, למשל, או, אפילו, בסטלביו.
בשורה התחתונה,
על אף, שכמתחרה, הטונאלה נותנת למתחרותיה הישירות פייט לא קל, למרבה הצער, רבע מיליון הש"ח שהיא עולה לחושקים בה עלולים להיות שלא מתורגמים כהלכה לחווית הנהיגה המצופה מאלפא רומיאו אמיתית.