אלפא ג'וליה – אהבה ממבט ראשון

עלה התלתן של טרפוצ'ניק / יעקב טרפוצ'ניק

את קורס הנהיגה המתקדמת שלי עשיתי בצרפת במסלול פול ריקאר על במו 325. התאהבתי ברכב, בכוח, באיזון ובהתנהגות וקניתי 328 נהדרת.

תמיד רציתי במו מסדרת M, בחנתי M3 משומשת ואפילו הזמנתי M1 בלי לבצע נהיגת מבחן…

בגלל בעיות שעשה היבואן החדש עברתי לאיטליה, קניתי אבארט ואני עדיין הבעלים המאושר של הרכב הצהוב מסדרת 656 טריבוטו פרארי.

את הג'וליה יצא לי להכיר מתמונה יפה שתלויה על הקיר במוסך של תומר. התמונה משכה את תשומת ליבי ואז נודע לי שליאון הנהג המוכשר עורך נסיעות הדגמה.

נסיעת הדגמה ברכב קצה היא לא דבר מובן מאליו. זו הסיבה, בין היתר, בגינה ביטלתי את ההזמנה של ה-M1. מנסיעת ההדגמה המוסרטת זכור לי המשפט "אל תיגע בברקס". לא נגעתי. האוטו טיפל בסיבוב עם קפיצה בצורה מדהימה. קראתי על הרכב ראיתי סרטונים והבנתי שהחלום שלי קיבל תפנית. זו לא תהיה במוו אלא אלפא רומיאו.

ניסיתי נישבתי וקניתי. עם קבלת הרכב הבנתי שמדובר במשהו אחר לחלוטין; הרכב חזק ומהיר ברמות שלא חוויתי אף פעם. ההיגוי חד מדויק ואוחז.

למרות הצמיגים הרחבים בעלי החתך הנמוך הרכב מאד נוח ויודע לפנק כמו פסגת ההיצע בקטגורית הפרימיום. יש ברשותי באלפא הזו, רשימה אין סופית של תוספות; מערכת שמע מעולה, קרוז קונטרול אדפטיבי, אורות אוטומטיים, מערכות בטיחות ועוד ועוד.

לאלפא ג'וליה תלתן ירוק יש קשר חזק לפרארי. לקשר הזה יש את גרסת פרארי שאומרת שהיא לא עושה מכוניות סדאן.
כתבי הרכב יודעים לספר שהמנוע מועתק מפרארי 458 והעיצוב אף נבחן במנהרת הרוח של פרארי. מי צריך יותר.

ויש גם בונוס נוסף; עם קניית הרכב נכנסתי למשפחה של אנשים שחיים ונושמים את המותג 'אלפא-רומיאו'. חבורה נהדרת שקיבלה אותי בזרועות פתוחות ודואגת שלא אשכח על איזה מותג אני נוהג. בקיצור כיף גדול מכל היבט.

המסע אל הג'וליה שלי / אסף חן

שנה וחצי שאני הופך כל אבן וסורק כל יישוב אפשרי במדינת ישראל. כן – הגעתי גם לישובים שלא מוזכרים במפות וגם כאלה שהכניסה אליהם הייתה לא ממש נעימה, בלשון המעטה.

מטרת המסע הייתה למצוא אלפא רומיאו ג'וניור בישראל, מבלי להיכנס לתהליך ייבוא. לרכוש מכונית בכל מצב  ולהתחיל בשיפוץ מקיף.

חייב לציין כי הייתי אופטימי ומלא מרץ, ואכן בכל שישי ושבת היינו אני וחברי היקר טולי, נכנסים ויוצאים אל הדרך. הדרך הייתה שונה משבוע לשבוע, פעם צפון ופעם דרום, פעם מרכז ופעם בלי שום כיוון, פשוט היינו כמו אחוזיי דיבוק למצוא את האלפא הנחשקת.

את כל אותם קצות חוט קיבלתי מחברים במועדון ואכן, דאגנו לא להשאיר אפילו קצה חוט אחד ללא התייחסות. אגדות אורבניות מלפניי 20 שנים הלכנו לחקור ולבדוק, לא פעם זרקו אותנו מכל המדרגות ולא פעם נתקלנו באנשים נחמדים ששמחו לשתף אותנו בחלום המשותף.

הכרנו במסע גם לא מעט אנשים בעלי אלפא, שלא חישבו נכון את עלות השיפוץ, ונשארו עם רכבים או יותר נכון עם אנדרטאות שאין ולא יהיה מי שייקח על עצמו שיפוץ שכזה.

משעברו הימים הבנתי שהסיכויים להגשים את מטרת המסע, שואפים לאפס.

שכנעתי את עצמי שכנראה בארץ לא אמצא את משאת נפשי ושהפעם עומדת בפניי הזדמנות שלא תחזור על עצמה.

ובכל זאת, במאמץ אחרון, אספתי כוחות עלינו לצפון הרחוק והכנתי את הבנק למתן הלוואה לכל מקרה. הגענו אל נקודת המפגש ופגשנו בחור נחמד מאוד, מסביר פנים ואספן גדול ונחשב.

הבחור עשה לנו סיור בין מכוניותיו הרבות, תוך הסבר על יצירות הפאר שברשותו. כאשר הגענו את הגאראז' האחרון שבו נמצאת האלפא שבאנו עבורה הבנו שהמפתח הלך לאיבוד ולא מוצאים אותו.

הבחור הנחמד באמת התנצל עד עמקיי נשמתו ורצה לקבור את עצמו מרוב בושה…..

חזרתי לביתי כאשר ידיי ריקות וגודל האכזבה קשה – זהו אין יותר סיכוי לאלפא, ראיתי הכל ואין יותר קצות חוט, נגמרו הסיפורים.

זוכר את עצמי בערב שישי בבית בערב עם תחושת תבוסה קשה, המטרה ששמתי לעצמי לקנות רכב בארץ לא התממשה. הלכתי לישון עם התחושה שזהו אם אני לא מצאתי כנראה שעשיתי הכל אבל ממש הכל ושזהו סוף הסיפור עבורי.

שבת. 7 וחצי בבוקר אני מתעורר. פותח את הפייסבוק ואז, כמו משמיים אני רואה מודעה של דילר מאמסטרדם שמעוניין למכור אלפא מסוג ג'וליה נובה סופר.

זה ממש לא הרכב שחיפשתי אבל משהו אמר לי לבדוק….התעמקתי יותר בפרטים של המודעה ואני מבין שזהו רכב מיוחד מאוד עם מעט קילומטרים שהיה שייך לבחורה ששמרה עליו במסירות ב10 שנים האחרונות.

בהחלטה של רגע התקשרתי ולאחר 15 דקות העברתי לו כבר מקדמה. רק לאחר כמה שעות הבנתי שבעצם התחלתי תהליך ייבוא מבלי שהייתי בקיא בנוהל ושזה בכלל לא הרכב שרציתי אבל זה לא היה חשוב כל כך כי המטרה הייתה להביא אלפא קלאסית.

משהגיע הרכב לארץ התגלה לי רכב מדהים ביופיו עם אופי משפחתי ומנוע שנוהם כמו רכב ספורט אמיתי. לימים למדתי להעריך אותו הרבה יותר ממה שחשבתי עליו. היום אני הבעלים הגאה באמת של אחת מחוויות הנהיגה היותר טובות שהיו לי.

זהו פה מסתיים המסע שלי, המסר שלי אליכם הוא לכו אחריי החלומות שלכם גם אם ישנם מכשולים בדרך, אל תתיאשו אם אני הצלחתי כל אחד יכול.

אלפא ג'וליה- זה עניין של מסורת/ לוטן פיניאן

עד לשנת 2016 שאלפיסט אמר אלפא ג'וליה הוא התכוון כמובן לאלפא רומיאו ג'וליה מסדרה 105 שיוצרה בין השנים 1962-1978 ורשמה 572,646 רכבים שיצאו מן המפעל.

הג'וליה ההיא, שממבט ראשון נראית כמו תא טלפון בריטי (לפחות אדום) טומנת בחובה חוכמה ויעילות עיצוביים שכולן איטלקיים טהורים. הכול תוכנן בקפידה ליצור רכב סאדן ספורטיבי טהור.

לא אכנס לפרטים שנגישים לכולכם בכול אתר של חולי אלפא ברחבי העולם, אך די לומר שהג'וליה הזו הייתה מכונית הייצור הראשונה בעולם שתוכננה בשימוש מנהרת רוח.
המהנדסים והסטייליסטים של אלפא רומיאו, הוציאו לאור את הג'וליה הראשונה כאשר היא רושמת מקדם גרר אווירודינמי של 0.34 (יותר טוב מפורשה של אותה תקופה ואף שנים קדימה). זהו מספר שלא היה מפתיע רק לעידן שלה והוא מדהים גם היום, נוסיף לכך את מנועי הנורד הקלים והגמישים, שקצרה היריעה מלפרט עד כמה הם היו פורצי דרך, וכך התקבל רכב "ספורט סדאן" אמיתי.

ואז כמו שקורה לרובנו – חולי סמל הנחש הירוק, אתה מעיף מבט חוזר על הג'וליה: יתכן שיש לה 4 פנסים בחזית, יתכן רק 2, יתכן שזו עם מנוע ה-1.3 ה"צנוע" אך העצבני, או מנוע ה-1600על 97/101/110 (תלוי במצב הרוח) כ"ס של מביישים רכב מודרני, בוודאי עם משקל של 970 ק"ג.

אתה מתיישב על כסא העור המחבק, אולי הוא חום, אולי שחור, אם יש לך מזל הוא אדום, ואתה מניע את הרכב ומאזין לגרגור הקרבורטורים (לרוב 2 כפולים) בשילוב מנוע הנורד האלמותי. אתה מעלה את הסל"ד לגבהים שפחדת לחשוב עליהם, מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, מעיף מבט לאחור ויוצא מהרכב, אז אתה מגלה את קווי העיצוב מדהימים של תא המטען, את החלון הקמור, הפגושים, הגלגל האחורי שחלקו העליון מסתת מתחת למרכב, החזית המרושעת… ומתאהב.

לא פלא שחברת אלפא רומיאו בחרו לחזור לשם ג'וליה בדגם שבישר את כניסת מותג אלפא רומיאו אל המאה ה-21, זו מסורת…