Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
מכירים שוקרוט? אותו מאכל צרפתי נודע שמקורו באלזס, המבוסס על כרוב כבוש עם תוספות כאלו ואחרות? צרפתי או לא, השוקרוט נולד בכלל בגרמניה – ויש הטוענים שאף מזרחה משם – ונקרא במקור זאוור קראוט. סיפוחו של חבל אלזס הגרמני לצרפת במאה ה-17 הביא להפיכתו של המאכל הפשוט והמשביע הזה לחלק אינטגרלי מהמטבח הצרפתי, כאילו תמיד היה שם.
נזכרתי בשוקרוט בעודי חושב איך לאפיין את הטווינגו הנוכחית, הדור השלישי למכונית העירונית של רנו. מחד, יש לה שארם צרפתי – ועיצובה קורץ לרנו 5 המקורית, מכונית הסופר-מיני הצרפתית הראשונה. מאידך, לידתה בחטא, מאחר והיתה תוצר של הסכמי שת"פ בין רנו לדיימלר-בנץ – ובהסכמים אלו נקבע גורלה לחלוק תצורה ומכללים עם שני דגמי סמארט, הפורטו – לשניים והפורפור, לארבעה. המשמעות בפועל: ויתור על מנוע והנעה קדמיים לטובת מיקומם מאחור. כן, מאחור. כמו בסמארט המקורית וכמו בדופין או בקאטר שבו.
ובפורשה 911, אליה נחזור בהמשך…
טווינגו המקורית , שהוצגה בתערוכת פאריז ב-1992, התחילה על דף צחור, טאבולה ראסה. 343 ס"מ של גאונות שעוצבו תחת פיקוחו של פטריק לה-קוואמן, מנהל העיצוב הבולט ביותר של רנו בעשורים האחרונים. לטווינגו 1 עיצוב חינני, תצורת מונובוקס מהפכנית, בדומה לואן – ומרווח פנימי ענק, אורירי ומודולרי. טווינגו 1, שקרצה לעולם בעיני הצפרדע שלה, שמרה על חינניות צבעונית גם בתוך תא הנוסעים – ושמחה לא מעט בעלים בפאריז, ברלין וגם בתל אביב.
הדור השני, שלא יובא לישראל, הפך למיושב יותר בעיצובו, אך הביא לעולם גרסה ספורטיבית מבית רנוספורט – שהפעם שמחה סוג אחר של נהגים. הוא אף שימש כבסיס למכונית ספורט-לייט חביבה בשם ווינד, שגם היא, לצערנו, נמנעה מאיתנו.
כמעט שלוש שנים חלפו מאז הוצג הדור השלישי – וכעת הוא סוף סוף כאן, עם שם מחייב שמזכיר נשכחות. אני נזכר בחיבה במאות קילומטרים מאחורי גלגל ההגה הקטן של טווינגו המקורית – ובמיוחד בגרסת ה'איזי', בעלת המצמד האוטומטי. אני מקווה לשחזר את החיבה הזו עם הדור הנוכחי, חשבתי, בעודי אוסף את רכב המבחן הלבן והבסיסי. דגם 'לייף' ידני, ספרטני, ליטר אחד של מנוע אטמוספרי המפיק 70 כוחות סוס וסוחב משקל של 864 ק"ג, קילו אחד פחות וכוח סוס אחד יותר מפיאט 500 בסיסית.
אבל איפה הלייף ואיפה הפיאט. ביצועי המנוע של הטווינגו הבסיסית נרפים. היא לא אוהבת להאיץ וגם לא לעקוף. הראו לה עליה והיא נאנחת. הפעילו מזגן ותרגישו כאילו מישהו מאט אתכם עם כבל גומי ענק שקשור מאחור. היצרן מספר לנו שלגרסה הזו לוקחות 14.5 ש' להגיע ל-100 קמ"ש, אך בפועל היא מרגישה איטית יותר. המהירות המירבית מוגבלת ל-151 קמ"ש, אבל תצטרכו מסלול המראה סגור וארוך במיוחד להגיע לשם, כי אין חיים בלייף…
נהגתם פעם על חיפושית ישנה? כמו כל מכונית עם מנוע והנעה אחוריים שאינה 911 מודרנית, גם טווינגו 3 רגישה לרוחות צד. זה לא קריטי כמו פעם, אבל זה עדיין מורגש ותובע מכם התייחסות. זו הסיבה להגבלת המהירות המירבית במכונית. שיהיה. גם מערכת בקרת היציבות אינה מתנתקת, כי מישהו ברנו חושש לקחת סיכון עם התצורה הלא שגרתית, שידעה לאתגר נהגים מיומנים ולהשליך את הפחות מיומנים לתעלות בצדי הכביש.
אלא שהשנים חלפו וטווינגו המודרנית אינה נידפת כדופין. יש לה מתלי דה דיון מאחור – ששומרים על אנכיות הגלגלים המניעים לכביש – ועליהם צמיגים רחבים יותר לעומת עמיתיהם בסרן הקדמי. טווינגו 3 מציגה התנהגות בטוחה וקלילה לשליטה, עם תת היגוי צפוי ואפס תזוזה מאחור, כי בקרת היציבות מנטרלת כל נסיון שובבות מצידי. רוצים כשכושי זנב? קחו חיפושית ישנה, או 911 או כלב. הנאה אחורית? לא כאן.
ועם זאת, שני יתרונות מציעה כאן ההנעה האחורית, כמותם לא תמצאו באף מתחרה של הטווינגו, למעט תאומתה הסמארט פורפור, שתמחורה בארץ הזוי. ראשית, יש לה יכולת תמרון מדהימה, עם קוטר סיבוב שיהפוך כל תרחיש לאפשרי. שנית – ותודות למנוע המותקן מעל הגלגים המניעים, יש לה משיכה טובה על כבישים חלקלקים. בפועל, זה אומר פחות החלקת גלגלים בתחילת נסיעה ובהאצה ממכוניות הנעה קדמית מקבילות – ובנוסף, ההגה "נקי" מהפרעות מערכת ההנעה הקדמית ואינו "נלחם" בכם.
לטווינגו לייף נוחות נסיעה טובה למדי, בין השאר בזכות הצמיגים הצנועים שלה. המושבים הקדמיים נוחים, האחוריים קצת פחות. תא הנוסעים פחות מרווח ממה שהייתם מצפים מהתצורה החריגה – וכך גם תא המטען האחורי, הממוקם מעל המנוע. במכוניות המנוע האחורי של פעם היה תא מטען גדול מלפנים, אבל בטווינגו 3 נוזלי השירות, המצבר והרדיאטור תפסו את כל השטח שלפני קיר האש – ואפילו הגישה אליהם בעייתית, עקב תכנון מטופש של המכסה הקדמי.
מעבר למנוע הבסיסי ולגיר הידני (הנעים בפעולתו), טווינגו לייף היא מכונית ספרטנית. את המראות תכוונו עם ידיות קטנות כמו פעם, לתא הכפפות אין דלת ולתא המטען אין מכסה. מושב הנהג וההגה אינם מתכוונים לגובה ואתם מסיימים עם תנוחת נהיגה מאולצת. במאמץ, המנוע שלה רועש – ובכלל, החוויה ממנה מותירה אותי עם תחושת החמצה. משהו שלא חשתי בפיאט 500, למשל. במחיר של 65 אלף ₪ – ומול מגוון מתחרות זולות יותר – לטווינגו הבסיסית אין הרבה מה להציע.
במפגש רכבי אספנות מקומי אני מחנה את הלייף הלבנה בין שתי מכונית עממיות אלמותיות – ותוהה אם גם היא תעניין מישהו בעוד שלושה או ארבעה עשורים. טווינגו המקורית היתה חונה בין השתיים בגאון, משלבת בין הפשטות והסולידיות של החיפושית לבין התכנון החכם של הדה-שבו.
אלא שלא הכל אבוד לטווינגו 3. ללייף יש 3 אחיות בכירות עם מנוע מוגדש טורבו – בהספק 90 כ"ס – וגיר רובוטי כפול מצמד עם 6 הילוכים(בלייף הידנית חמישה). לבסיסית קוראים 'זן', היא מאובזרת יותר מהלייף ומחירה 75 אלף ₪. אני מנסה את גרסת 'אינטנס', הבכירה מהשלוש (87 אלף ₪) ושמח לגלות שיש חיים אחרי הלייף. הביצועים טובים בהרבה(10.8 ש' למאה, מהירות מירבית מוגבלת ל-165 קמ"ש) – ולא רק על הנייר. המכונית מאיצה היטב, עוקפת בקלילות ומשייטת בנינוחות במהירויות כביש 6, נעזרת בהילוך השישי השימושי. על צמיגים רחבים יותר, מאחור ומלפנים, אחיזת הכביש של האינטנס גבוהה יותר ותת ההיגוי של הלייף כמעט ונעלם. גם ההגה קיבל דיוק ומשקל טובים יותר ואפילו נוחות הנסיעה כמעט ואינה סובלת. תא הנוסעים של האינטנס מהודר ושימושי יותר – ותנוחת הנהיגה עדיפה. מול פיאט 500 בסיסית ורובוטית, מציעה הטווינגו המוגדשת ביצועים עדיפים ושימושיות יתרה, בין השאר בזכות חמשת דלתותיה.
טווינגו 3 היא מכונית חביבה ונאה. לא נועזת כאותה טווינגו מקורית אבל מספיק מעניינת כדי למשוך את תשומת לבכם ולהנות מהאופי היחודי שלה. מי שציפה למיני 911 בזכות המנוע וההנעה האחוריים יכול להמשיך לחלום – או לממש את הפנטזיה עם המקור משטוטגרט. המנוע האחורי בטווינגו הוא אילוץ תכנוני – ולראיה השימוש במערכת בקרת יציבות לא סובלנית. אלא שבגרסאות המתאימות, עדיין ניתן להנות ממכונית עירונית זריזה שיודעת להשתחל לכל חור – ולעשות את זה בסטייל. הלייף? מוטב יעשה היבואן אם ייבא גם גרסאות ידניות למנוע המוגדש – ואפילו את גרסת GT החמימה, אשר 110 סוסיה מאיצים אותה למאה בפחות מעשר שניות!
A Site by