Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
תמיד נמשכתי לצרפתיות. הבהרה: הכוונה למכוניות מתוצרת צרפתית.
גיליתי זאת עוד בגיל מוקדם, כשאבא, שאהב בעצמו מכוניות, חשף אותי למגוון כלי רכב מסוגים שונים. מתוך הצי שהביא אבי מידי פעם הביתה, היו כאלה שעשו לי את זה יותר. נכון – הצרפתיות.
הראשונה שזכורה לי היא הסיטרואן DS, שכל שוחר היסטוריה מוטורית מכיר ומוקיר. כך גם GS פאלאס, פיג'ו 505 ועוד. אפילו הפעם הראשונה שלי הייתה עם צרפתייה – סיטרואן BX, אותה אהבתי מאוד, בה נהגתי ברחבי השכונה עוד בטרם קיבלתי את רשיון הנהיגה.
.
רצה הגורל וגם אביה של חברתי בזמן השירות הצבאי, היה נגוע באהבתו לצרפתייה – סיטרואן. הוא עצמו נהג על סיטרואן BX 1.9 GTI ואילו לבתו רכש משהו קצת פחות מהיר, אבל עדיין מתוצרת סיטרואן – הדיאן, הגרסה הפחות ביזארית של ה-2CV.
.
כמו אבא, גם אני התחלתי להחליף באופן תדיר מכוניות. היה מגוון גדול אך עדיין, היו אלה הצרפתיות שעשו לי פרפרים בלב. הייתה זו סיטרואן AX GT שזכיתי לרכוש ולנהוג באופן חוקי, עת הוצאתי את רשיון הנהיגה. בהמשך גם ZX וולקן. המוטו היה – לא להתדרדר ולנהוג במאזדה לנטיס לבנה ממקום העבודה.
כך, שכנעתי לא פעם את בעלי החברה שבה עבדתי, שיאפשרו לי לחיות לצד צרפתייה. רצוי מתוצרת סיטרואן. כך עברו דרכי ה-C4, ה-C5, הקסארה ועוד…
אני עדיין חולם בצרפתית ומייחל לאיזו פיג'ו 205 GTI או בגרסתה הפתוחה -CTI. אז, כשאלה הופיעו בשנות השמונים, הן היו בלתי מושגות עבורי. אבל – מבטיח אני לכם: זה עוד יקרה ואף יותר מכך. ה-205 תעמוד בחניה ולצידה, מילה שלי, גם סיטרואן SM, אותו דגם מרהיב בעיצובו בעל מנוע מזראטי.
חלומות נועדו להגשמה, וכך היה גם כשהושקה הפיג'ו 307 CC שהיא מכונית קבריולט בעלת גג נפתח קשיח המתקפל לתא המטען – פטנט שהוצג כבר ב-1934 ע"י היצרן הצרפתי בדגם 401. החלום נותר בגדר חלום כשהתברר שתג המחיר ההתחלתי שדרשו בלובינסקי – יבואנית פיג'ו בישראל, על הדגם הנ"ל עומד על 218,000 ש"ח. לא זול בכלל.
חלפו להן השנים, ובשנת 2016, רכשתי את אותה 307 CC וזאת, לאחר חיפוש מייגע. לא פשוט היה למצוא רכב צרפתי שכזה שגם נשמר, טופל ולא "התברך" בקומבינות ישראליות וקיצורי דרך תחזוקתים. ובכל זאת, נמצאה מכונית, שאמנם כבר עברה לא מעט בעלים, אך בחמש שנותיה האחרונות בידיו של הבעלים הקודמים, טופלה באהבה. מדובר היה במודל משנת 2005, בעל מנוע שני ליטרים, אוטומטית, 138 כוחות סוס, ברמת הגימור הגבוהה. זו, שיובאה ביבוא אישי, כוללת דיפוני עור, מושבים מחוממים, בקרת שיוט ועוד.
ה-CC היא בעצם מכונית בעלת אישיות כפולה – סגורה לחלוטין, או לחילופין – ללא גג. לא מדובר על גג בד, אלא בגג קשיח, כך שהאטימה מוחלטת כשהגג סגור. מאידך – הגג הפתוח מאפשר נהיגה שקטה תודות למבנה האירודינמי שיחד עם מגן הרוח מאחור, מונע מערבולות רוח רועשות ומאפשר לנהוג אף בימים חמים עם כובע ומזגן הדואג לצנן את פנים הרכב.
ה-307 CC שלי יובאה ביבוא אישי ואת הבעלים הראשונים שלה, גיליתי ממש באקראי. היה זה באחת מנסיעותי דרומה – חשתי שלקסוס, גם היא קבריולט, ממש עוקבת אחרי. גם כשפניתי לתחנת הדלק, המשיכה הלקסוס בעקבותי. אז התבררה לה הסיבה: בעל הלקסוס זיהה כי הרכב שלי הוא זה שייבא וקנה כחדשה שנים רבות קודם לכן…
לקסוס נחשב בעיני רבים כמותג בעל אמינות גבוהה. פיג'ו פחות. אבל העובדה היא שהפיג'ו שלי, שגמעה כבר למעלה מ-300,000 ק"מ מעולם לא איכזבה אותי. הכל בה מקורי, הכל עובד. הרכב משמש אותי על בסיס יום יומי ומסקנתי היא שלמרות הסטיגמה שדבקה בתוצרת הצרפתית, טיפול ראוי ומוקפד ברכב מתגמל באמינות טובה בהחלט.
אז צרפתיות אני אוהב, ואת ה-307 CC שלי אני לא מחליף. את הבן שלי לא הצלחתי לשכנע, והוא העדיף מכונית יפאנית מסבתא, על צרפתייה מאבא. לך תבין…
פיג'ו 307 CC
בעקבות הצלחתה של ה-206 קופה קבריולט (CC) הוציאה פיג'ו את גרסת ה-CC ל-307. זו יוצרה בין השנים 2003-2008 והייתה הקופה-קבריולט הראשונה בקטגוריית הקומפקטיות.
ה-CC קיבלה חלון קדמי מוטה בחדות, גג קשיח מתקפל, שתי דלתות גדולות ואפשרה לארבעה נוסעים (רצוי נמוכים מאחור) להנות מנסיעה עם גג פתוח. ה-CC צוידה במנועי בנזין ודיזל וגרסת ה-2.0 בנזין היא היחידה בה ניתן היה לקבל את המכונית עם תיבה אוטומטית.
A Site by