Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
שלושה חודשים. הסיפור לקח בדיוק שלושה חודשים מהיום שפיאט 131 סופר מירפיורי הזו הגיעה אלי לגמרי בהפתעה, האחרונה מבנות מינה. שלושה חודשים לקח להקציע את היהלום הגולמי הזה בדיוק-בדיוק על הגבול העדין בין שיפוץ לשיקום. בין תיקון של רק את מה שצריך ובין הפיתוי לחדש גם את מה שלא צריך. לא להחזיר אותה בזמן לתאריך ה-23/3/82 בו היא קיבלה רישוי לראשונה, נוצצת וחדשה, אלא ליום המיוחד ההוא, 14 שנים מאוחר יותר, ב-27/3 בשנת 1996.
כתב: און יעקבסון (מאי 2021)
היום בו זאב מסינגר ז״ל, הבעלים, לקח לנסיעה אחרונה את ה-131 האהובה שלו. זו שאמנם גמעה רק 91 אלף ק״מ בכל שנותיה, אבל שיני הגיל כבר החלו לכרסם בה, ופה שם כבר ניכרו בה קמטוטים בפח כתוצאה ממפגשים בעצמים חזקים יותר מפח איטלקי. בהחלטיות של אדם שיודע מה הוא רוצה, זאב ז״ל בעצם הכניס את ה-131 לקפסולת זמן, במטרה להוציא אותה משם בבוא היום, רק כאשר הנכד הבכור הראשון (שטרם נולד אז…) יוציא את רישיון הנהיגה שלו. ככה רציתי לראות אותה. כמו ביום ההוא בשנת 1996 בו זאב העמיד אותה על בלוקים. ככה, כמו שהיא, עם הקמטים, עם חוסר המושלמות של מכונית בת 40, עם הרדיו קסטה מתוצרת רודסטאר והאקולייזר העתיק. וכן, גם עם הניילונים על דיפוני הדלתות שזאב מעולם לא הוריד…שלושה חודשים זה לקח, והיום היא מוכנה. מוכנה לחזור ולנסוע על הכבישים.
אז איך כנגד כל הסיכויים, בכל זאת (כמעט) נהייתי בעלים של פיאט 131 הכי מיוחדת בארץ.
לפני כארבע שנים, קובי זעירא, חבר ילדות וחובב מכוניות אספנות ידוע, שולח לי תמונה של איזו פיאט 131 שהוא במקרה ראה בטיול משפחתי בצפון. מבט זריז בתמונות זורק אותי 30 שנה לאחור. זו גרסת סופר מירפיורי הכי יפה בעיני. בצבע זהב, עם ארבעה פנסים עגולים מלפנים, החיצוניים גדולים, הפנימים צהובים וקטנים יותר. נדלקתי. במיוחד שהסתבר שזו מכונית מיד ראשונה, עם 90 אלף ק״מ בלבד. נו?! רטטתי בהתרגשות. אבל קובי צינן את התלהבותי. הבעלים לא מוכן למכור. הוא הבטיח את המכונית לנכד הראשון שיוולד לו וכשזה נולד, הוא העמיד את המכונית בחניה מקורה, על בלוקים, ומאז רק דאג לנקות ולהניע אותה מדי פעם והיא מחכה לנכד, עד שיגיע לגיל.קובי התקשר מדי כמה חודשים לזאב, הבעלים, רק בכדי לקבל את אותה תשובה: המכונית מחכה לבגרותו של הנכד.
כך חלפו להם השנים, בציפיה, עד שלפני שמונה חודשים, קובי מתקשר לספר לי שהוא דיבר עם הנכד שכבר בגר והזמין אותנו לראות את המכונית. אז נסענו צפונה, קובי, שקד הבן שלו ואני.
להגיד שהתאהבתי במבט ראשון, זה אנדרסטייטמנט… אבל מורן, הנכד של זאב החליט בינתיים שהוא לא רוצה למכור. תבינו, הוא אמר לנו: סבא שלי בן תשעים. הוא נהנה לבוא מדי פעם להתעסק עם האוטו. שווה לי להשאיר אותה ולו רק בשביל ההתעסקות שלו איתה.נפרדנו בצער, אך כידידים, וחזרנו למרכז, אבל ה-131 כבר נשתלה בראש ולא ממש יצאה משם גם בחלוף חודשים אחדים, רק לא היה לי מושג איך אני משכנע את מורן למכור לי את המכונית. לבסוף, ״פיצחתי״ את המשוואה: אני אציע למורן שאקח את המכונית ואשמיש אותה ואז אחזיר לו אותה לכמה ימים, בכדי שייקח את זאב, סבא שלו, לסיבוב במכונית אותה הוא קנה לפני ארבעים שנה. ״רעיון מבריק״, תמך קובי, והתקשרנו למורן. ״הי קובי״, עונה מורן וממשיך לפני שהספקתי לספר לו את רעיון, ״מצטער שלא חזרתי אלייך, אבל סבא נפטר לפני שבועיים״… האכזבה שלי התגמדה מול האבדן של מורן על לכתו של סבו האהוב. ולא נותר לנו אלא להשתתף בצערו ולהמשיך הלאה.
כך חלפה לה עוד איזו תקופה ומורן עדכן אותנו שמחכים לפתיחת הצוואה ואז לסיום התקופה בה אפשר להעלות הסתייגות לצוואה, ואז להעברת הבעלות על שמו וכלה בקבלת רישיון אספנות הנכסף.אלא שכל שחלף הזמן ועלתה ההיתכנות של הגעת ה131 אלי, כך התחילו להתעורר בי הספקות… משלל סיבות: זה לא הזמן המתאים, יש לי שלל פרוייקטים אחרים מחד ומאידך פחות ופחות זמן להתעסק איתם. והיו עוד סיבות. לפיכך, גמלה בליבי ההחלטה אני מוותר על ה-131…ליתר ביטחון, החלטתי לקבל חיזוק חיובי בנוגע להחלטתי המנומקת והתקשרתי להתייעץ עם חברי הטוב וחובב מכוניות אספנות בעצמו – איציק חריט. סיפרתי לו את הסיפור מתוך ציפיה שיתמוך בהחלטתי לא לקנות את ה-131. אבל איציק פסק באופן החלטי: אתה חייב לרכוש אותה! אהה! עניתי לו, אתה נגדי?! אז ביי. ניתקתי והתקשרתי לקובי. להפתעתי, גם קובי פסק ללא היסוס שאסור לוותר. אז ניתקתי גם לו ונכנסתי למשרדו של מיודענו מהפרק הראשון, ניר בן ארי. ניר קצת יותר מבוגר ממני, אבל כבר שנים על גבי שנים הוא נושא בגאווה רעמת שיער לבנה על ראשו וביושבו מולי במשרדו, כשהאור אחרון של היום עוטף אותו מאחור במעין הילה, השיער הלבן עם הזקן הלבן הקנו לו לוק של גורו חכם וזקן. כזה שכולם עולים אליו לרגל. ובדיוק כמו גורו, הוא הקשיב לנאום שלי, מבלי להוציא מילה, הנהן מדי פעם בראשו, ואז, כשסיימתי לדבר, השתררה שתיקה… האורקל שתק ואני פיללתי למוצא פיו. ואז, אחרי כמה שניות, הוא אמר רק ארבע מילים: ״אתה חייב לקנות אותה״…ככה? אמרתי לו, גם אתה נגדי?! אז סבבה. אז עכשיו זה יעלה לך בטיול עם הדודג׳ ראם והנגרר, להביא אותה מהצפון. האורקל הביט בי, חייך, והוסיף רק עוד שתי מילים: מקום ושעה…יצאתי ממשרדו של ניר חדור מטרה ומיד התקשרתי למורן. תשמע, אמרתי לו, חיים פעם אחת, ה-131 הזו צריכה להגיע אלי, בוא נתקדם. אלא שלתשובה שקיבלתי ממורן, ממש לא ציפיתי…
הג׳וב האיטלקי – אחרית-אחרית דבר. אחרי ששככה ההתרגשות, הגיע הזמן לספר את הסיפור המיוחד של הגרסה הזו ואת מתיחת המאה שעשו לי החברים שאין כמותם. את סיפורה המלא של הגרסה הזו של הסופר מירפיורי סיפר לי מיודענו יוחאי שנער. אביא כאן את התקציר:בשלהי 1980, אחרי שביתה ממושכת במפעל האיטלקי, יצרו פיאט סדרה אחרונה של ה-131 סימן 2 שעמדה לפני החלפה. לשוק הצרפתי בלבד הם יצרו סדרה אחת של גרסת סופר מירפיורי בנפח 1.3 ליטר, עם חזית של גרסת הרייסינג. פחות מאלף מכוניות יוצרו ואחרי שלא כולן נמכרו בצרפת, היבואן הישראלי רכש כ-150 מכוניות כאלה, רובן בצבע זהב, מהן ככל הידוע נשארה מכונית אחת בלבד. זו שאתם מביטים בה כעת.
ואחורי הקלעים של המתיחה: מסתבר שקובי הקרימינל רקם את הסיפור הזה מאחורי גבי כמה ימים טובים. למעשה, בפעם הראשונה בה התקשרתי למורן לסגור איתו, הוא היה ״קריר״ כי הוא היה בסוד העניינים וזו כבר הייתה חלק מהמזימה. וביום בו הוא התקשר אלי לומר שהוא נסוג מהמכירה, זה היה בזמן שה-131 כבר הייתה על הנגרר של ניר, אחרי שחולצה ולא בקלות ממקום מרבצה ב-25 השנים האחרונות. כל זאת תוך כדי שקובי עומד מולו ומתדרך אותו לעבוד עלי בזמן שהוא מדבר איתי…
אין לי מילים. זכיתי. במכונית נדירה אבל בראש ובראשונה בחברים מדהימים
אז מה עכשיו? בניגוד למצופה, או למקווה, למרות המצב החיצוני, פנימי וקוסמטי המדהים בו נמצאת הפיאט, חלק מהמכלולים המיכניים דורשים ריענון. אין מה לעשות, רכיבי מתלים ובלמים לא יכולים לשרוד 40 שנה במצבם המקורי. בטח ללא שימוש רצוף ב-25 השנים האחרונות. לשמחתי, 131 הייתה מכונית נפוצה למדי ולו זו בלבד שיש מלאי חלקים גדול למצוא ברשת, הוא קיים גם בארץ. בין אם בחנויות המתמחות במכוניות אספנות כמו קלוש ומאירמן, אבל עם קצת מזל חלק מהחלקים ניתן למצוא גם אצל ספקים אחרים.
ולסיום: לאף אחת מהמכוניות שברשותי לא עשיתי ״השקה״ כשסיימתי להעמיד אותן מחדש על הגלגלים. אבל לאור הסיפור המיוחד שעומד מאחורי פיאט ה-131 הזו, הבטחתי למורן שהוא ומשפחתו יוזמנו לאירוע השקה שנערוך למכונית של סבא שלו זאב, זכרונו לברכה, שההיסטוריה שלו שזורה בהיסטוריה של המדינה.
A Site by