Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
טייפ 4, הזכור יותר כ-411/412, היה ההוכחה למה שקורה כשלא יודעים להפסיק בזמן…
המכונית המוזרה למראה, הפולקסווגן הראשונה עם מרכב ארבע דלתות (היתה גם גרסה עם שתי דלתות), הוצגה ב-1968 והיתה נסיון אחרון לשמר את ה-DNA של החיפושית, בשילוב עם טייפ 3. אמנם בסיס הגלגלים צמח ל-250 ס"מ, אך היסודות נותרו כשהיו; מנוע בוקסר 4 ציל' אחורי ומקורר אויר והנעה אחורית. המכונית השתמשה במתלי מקפרסון מלפנים והציעה נפח מנוע של 1679 סמ"ק (1795 סמ"ק ב-412 המאוחרת יותר), אשר בשילוב עם הזרקת דלק אופציונלית הניב הספק נאה של 80 כ"ס (85 ב-412). אלא שהמכונית היתה כבדה (1100 ק"ג), הציעה ביצועים בינוניים וצריכת דלק גבוהה ובנוסף, סבלה מבעיות הניהוג האופייניות למכוניות בעלות מנוע אחורי. שהרי אין שנות השבעים מקבילות מבחינת הכבישים ומהירות הנסיעה לשנות השלושים – ומה שהיה טוב לדרכי הכרכרות ולכבישים הרעועים של מרכז אירופה, כבר היה פחות רלבנטי לכבישים המהירים של מערב אירופה.
ב-1970, הוצגה גם גרסת וריאנט (סטיישן), אלא שזה לא ממש עזר – ולהוסיף חטא על פשע, המכוניות גם נטו להחלדה והיו פחות איכותיות מהסטנדרד הגבוה של שאר דגמי פולקסווגן.
כאילו לא היה די בכך, ב-1970 הציגה פולקסווגן את המכונית המודרנית הראשונה שלה, 70K, עם הנעה קדמית וקירור מים. שנה קודם לכן, רכשה פולקסווגן את NSU ואיחדה אותה עם אודי, אותה רכשה מדיימלר בנץ כבר ב-1965. בפועל, 70K היתה דגם חדש של NSU, שלא רק שהיה מוכן ליצור, אלא אף הוצג בתערוכת ז'נבה בשנת 1969, כך שכל שנותר לפולקסווגן לעשות היה לשנות את הסמלים…למול ה-411, 70K היתה בליגה אחרת – ועל אף שגם היא לא זכתה להצלחה מסחרית, אין ספק כי חלק ממכירותיה באו על חשבון הטייפ 4.
טייפ 4 יוצר במשך 6 שנות דגם, עד וכולל 1974 – ויוצרו ממנו כ-367 אלף יחידות, הישג מאכזב בסטנדרד של פולקסווגן. בשתי שנותיו האחרונות, לצד הפאסאט החדשה, גם הטייפ 4 נראה כמו צל חיוור מהעבר – ואם לטייפ 3 זה לקח 13 שנה, הטייפ 4 הצליח לעשות את זה בחצי מהזמן…
ואולם, ישנה גם נקודת אור בסיפורו של הטייפ 4, אשר תרם את מנועו וכמה ממכלליו לטובת מכונית הספורט המעניינת בעלת המנוע המרכזי, הפולקסווגן פורשה 914.
קרמנגיהה – הספורטיבית
לוילהלם קרמן היה תיאבון גדול. מעבר ליצור החיפושית קבריולט עם ארבעה מושבים הוא חפץ בפרוייקט נוסף. קרמן חיפש ומצא בלואיג'י סגרה, איש סדנת העיצוב גיהה באיטליה, שותף לעניין וניסה לעניין אותו בהצגת גרסה ספורטיבית על בסיס רצפת ומכללי החיפושית, תוך שימוש בבסיס הגלגלים הסטנדרטי שלה. באותה עת, בנתה גיהה עבור קרייזלר מכוניות תצוגה מרהיבות, פרי מכחולו של וירג'יל אקסנר, מעצב הבית של קרייזלר – וסגרה הממזרי הלך על פתרון קל, הקטנת והתאמת העיצובים האמריקאים לרצפתה צנועת המימדים של החיפושית.
העסק צבר תאוצה, אקסנר לא התנגד ואף הוחמא מהעניין. אב טיפוס הוצג בתערוכת פריז ב-1953 וקצר מחמאות. מספר חודשים מאוחר יותר, אישרה הנהלת פולקסווגן את הפרוייקט, שכונה טייפ 14 ובאוגוסט 1955 הוחל ביצורה של גרסת הקופה, כאשר שנתיים לאחר מכן, הצטרפה אליה גם גרסת קבריולט. גיהה יצרה את הכמות הראשונית – ולאחר מכן עבר היצור לסדנת קרמן באוסנאברוק, גרמניה.
לאורך כל תקופת חייה, קרמנגיהה היתה לא יותר מחיפושית בבגדי ספורט – ועדכוניה נעשו במקביל לחיפושית. לא רק זאת, אלא שאת השינויים המכניים המשמעותיים של ה-1302, היא כבר לא קיבלה והמשיכה להשתמש במערך המתלים המקורי. למנועיה לא היה תוספת הספק ביחס לחיפושית ורק מהירותה המירבית היתה גבוהה יותר, תודות לעיצובה האוירודינמי. אם חיפושית 1600 הגיעה למהירות מירבית של 130 קמ"ש, קרמנגיהה עם אותה יחידת הנעה הגיעה ל-145 (נתוני יצרן בשני המקרים).
רוב הקרמנגיהה שיוצרו היו בגרסת הקופה – ושוק היצוא העיקרי של המכונית היה ארה"ב. בשנתיים האחרונות לחייה, היא יוצרה ללא המושב האחורי הסמלי שהיה שם מההתחלה, בגלל הצורך בעיגון חגורות בטיחות וחוסר רצונה של פולקסווגן להמשיך ולהשקיע במכונית (באותה העת נמכרה במקביל גם ה-914). בסה"כ, כ-445 אלף קרמנגיהה טייפ 14 יוצרו בגרמניה בין 1955-1974, מספר נאה לרכב ספורטיבי למראה, לא פרקטי ונטול ביצועים. אלא שהקרמנגיהה היתה ועודנה יפהפיה אמיתית, כזו שאפשר לסלוח לה על פגמים רבים…
זוכרים את וילהלם קרמן?
לא רק שקיבל לידיו את יצור הטייפ 14 לצד החיפושית הפתוחה, אלא שקיבל גם פרוייקט נוסף, הקרמנגיהה טייפ 34 שהיתה מבוססת על מכללי הטייפ 3. כשהוצג דגם זה, בשלהי 1961, הציע ביצועים עדיפים משמעותית על הטייפ 14, תוך שימוש במנוע ה-S1500 בהספק של 54 כ"ס. אלא שדגם זה היה יקר משמעותית מטייפ 14 ועיצובו הזויתי התקבל בפחות אמפטיה על ידי ציבור הלקוחות – קל וחומר שלא היתה לו גרסה פתוחה. המכונית יוצרה עד 1969 ומכרה כמות מאכזבת של כ-42 אלף יחידות בלבד.
קרדיט תמונות – Volkswagen-Newsroom.com
כתבתו של שימרון אנגל התפרסמה גם בכתב העת של מועדון החמש – "האבטומוביל"
לקריאת סדרת הכתבות מתחילתה – לחץ כאן
A Site by