Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
ליבואן הראשון של פולקסווגן לאיזושהי מדינה קראו בן פון והוא היה הולנדי. פון חתם על הסכם עם פולקסווגן כבר ב-1947 וייבא חיפושיות להולנד ולשווקים סמוכים. ב-1949 אף הגיע עם שתי חיפושיות לארה"ב וניסה לגשש אפשרות לייצא אותן לשם, אך ללא הצלחה.
פון, שקלט בחושיו המסחריים את הצורך במכוניות מסחריות ובמיניבוסים באירופה המתאוששת מהמלחמה האחרונה, הציע לנורדהוף לבנות מסחרית קומפקטית על בסיס החיפושית, תוך שמירה על מידת בסיס הגלגלים שלה ושימוש במכלליה. לא רק זאת, אלא שאף אייר את רעיונו למסחרית החדשה, שעשתה שימוש נפחי מירבי בפלטפורמת החיפושית, בהושיבה את הנהג לפני הציר הקדמי, מה שמכונה באנגלית Forward control. הפלטפורמה התגלתה כחלשה מדי עבור מטען כבד ולפיכך עברה לשימוש בשלדת סולם, תוך שמירה על בסיס הגלגלים הקיים.
המכונית הוצגה בשלהי 1949 והפכה ללהיט. במקור, היא הוצגה בגרסאות נטולות חלונות (פנל ואן), באס לנוסעים או קומבי, ששילבה בין השניים. ב-1951 הוצגה גרסת אמבולנס, עם דלת אחורית גדולה ושנה לאחר מכן הוצגה מסחרית פתוחה, חד קבינה – ובהמשך עם קבינה כפולה, crew cab בלעז. מאחר והמנוע ששימש את המכונית היה מנוע החיפושית על 25 סוסיו הצנומים, נעשה שימוש באותה שיטת הפחתה כמו בקובל-ואגן, על מנת לספק יותר כח על חשבון מהירות, שלא היתה נחוצה.
בשנים הראשונות, פיתוחו של טייפ 2 הקביל לחיפושית מבחינת יחידות ההינע והוא יוצר במקביל אליה בוולפסבורג, אך לאחר מכן הקדים אותה בהגדלת נפח המנוע; נפח של 1.5 ליטר הוצע כבר ב-1962. באופן מפתיע, מרכבו המלבני של הטייפ 2, שקצת מזכיר כיכר לחם, התגלה כבעל מקדם גרר נמוך יותר מהחיפושית. בתחילת הדרך, פתח הגישה למנוע האחורי היה גדול מאוד – וכונה 'דלת אסם', אך לאחר 1955, הוקטן. מ-1956, אגב, יוצרו הטייפ 2 במפעל יעודי בהנובר.
הדור הראשון של טייפ 2 המכונה T1 (עליו נהגנו וכתבנו בעבר) ואופיין בשמשה קדמית חצויה, יוצר בין 1950-1967 וזכור במיוחד תודות לכמה גרסאות ושימושים:
סמבה – היה בעצם באס דה-לוקס מהודר שנועד לסיורי תיירים באלפים ובמקומות ציוריים אחרים, עם צביעה כפולה, חלונות פנורמיים בגג ואופציה לגג בד נפתח. מאחר והיה מרובה חלונות, גרסאות אלו מובדלות ע"י אספנים לפי מספר החלונות שלהן, כשהמקסימום עומד על 23!
קמפר/וסטפליה – הסבה של גרסת הקומבי לקרוון, עם/בלי גג שנפתח כאקורדיון.
גרסאות הנוסעים היו אהובות על ההיפים וילדי הפרחים של שנות הששים, שקישטו וצבעו אותן בצבעים פסיכדליים וחרשו עימן את ארה"ב לאורכה ולרוחבה, בין פסטיבלי רוק, חופי גלישה ואירועים המוניים.
בשלהי 1967 הוצג הדור השני, T2, אשר יוצר בגרמניה עד 1979. דגם זה היה גדול במעט, פשוט יותר במראהו (שמשה קדמית אחת, חלק קדמי ללא הפרדת V, סמל קטן יותר) וכבד יותר. נפח מנועו החל ב-1.6 ליטר ועלה בהדרגה עד שהגיע ל-2 ליטר ולהספק של 68 כ"ס. מערכת החשמל היתה של 12 וולט, המתלה האחורי היה חדש ותיבת הילוכים אוטומטית הוצעה לראשונה ב-1973.
גם לטייפ 2 עוד נכונו חיים ארוכים באמריקה הלטינית. למעשה, הוא יוצר בברזיל עד לשנת 2013…
טייפ 3 – המשפחתית
טייפ 3 הוצגה ב-1961 ועל אף ששמרה על DNA של חיפושית ועל מידת בסיס הגלגלים שלה, שיחקה במגרש אחר, בורגני יותר. ראשית, היה לה עיצוב עדכני, להבדיל מהחיפושית הארכאית. שנית, היא נהנתה ממנוע חזק משמעותית, 1.5 ליטר עם 45 או 54 כ"ס למול החיפושית 1200 על 34 סוסיה – ולפיכך ביצועיה היו עדיפים. שלישית, מנועה תוכנן מחדש עם מיקום מאוורר נמוך יותר (מכונה מנוע פנקייק), מה שאיפשר גם תא מטען אחורי. לבסוף, מאחר ושיחקה במגרש אחר, גם היתה יקרה משמעותית מהחיפושית.
על אף השימוש במכללי החיפושית, לרבות השימוש במוטות הפיתול במתלים, היה לטייפ 3 מתלה קדמי מתוחכם יותר. טייפ 3 הופיע בתחילה בעיצוב סדאן 2 דלתות, בהמשך הופיע בגרסה ספורטיבית, קרמנגיהה טייפ 34 (שאתייחס אליה בהמשך) – וב-1962 יצא הסטיישן, וריאנט – שנמכר גם כפנל ואן מסחרי ללא חלונות. ב-1965 יצאה גרסה נוספת, הפאסטבק TL – ובגרסה זו הוצג גם נפח המנוע החדש של 1.6 ליטר, על אף שההספק נותר זהה.
אחד מחידושי הטייפ 3 היה גיר אוטומטי מלא מפיתוח עצמי של פולקסווגן, להבדיל מהגיר החצי אוטומטי של החיפושית. גיר זה הוצג ב-1968, בדומה לחיפושית החצי אוטומטית. עדיין באותה שנה, הוחלפו המתלים הקדמיים למקפרסונים, 3 שנים לפני החיפושית 1302. חידוש אחר היה בלמי דיסק קדמיים, לפני שאלו הוצעו גם בחיפושית. בנוסף, ניתן היה לקבל את המכונית עם הזרקת דלק במקום קרבורטור.
טייפ 3 יוצר עד 1973, או אז נראה כשריד מהעבר לצד הפאסאט הסופר-מודרנית, שאך הוצגה. קצת יותר ממיליון וחצי יחידות יוצרו מהטייפ 3 ב-13 שנות חייו, מספר שלא מתקרב להצלחתה המסחרית של החיפושית, שנראתה עתיקה כבר בשנות החמישים…
קרדיט תמונות – Volkswagen-Newsroom.com
כתבתו של שימרון אנגל התפרסמה גם בכתב העת של מועדון החמש – "האבטומוביל"
לקריאת סדרת הכתבות מתחילתה – לחץ כאן
A Site by