בראשית היא הגיעה אלינו מהודו, האלטו – קטנה פשוטה ובסיסית, אבל זולה ובהישג יד. סוזוקי אלטו עשתה בישראל מהפכה. אני זוכר.
אני גם זוכר שלקחתי אותה לנסיעת מבחן. מנוע 1000 סמ"ק שלושה צילנדרים. הייתי צריך להגיע באותו היום לעכו. רעננה- עכו בצעצוע הזה. לא ממש התלהבתי.
התבדיתי. האלטו הזולה והידנית, פיזזה על הכביש לצפון והוכיחה שמכונית קטנה – עירונית, יכולה גם יכולה, לגמוע מרחקים. הייתה חמודה האלטו הזו – נראתה כמו צרצר חצוף מוולט דיסני, מינימליסטית, קצת רועדת, די זריזה, מאוד חסכונית, אבל בעיקר זולה.
למי שחיפש מעט יותר, הייתה זו אחותה מבית, הסוזוקי ספלאש שהציעה על אותה פלטפורמה, קצת יותר – יותר מרווח פנים, יותר מנוע, יותר ביצועים, יותר אוטו.
אבל למה לנו יותר אוטו ? הרי אפשר להסתדר עם הרבה פחות. הנה, תראו את הפולקסווגן חיפושית, סיטרואן דה-שבו, מיני מיינור ורנו 4. אגדות מוטוריות שהגיעו ליעד ואפילו בנוחות נסיעה מרשימה (זיכרונות ילדות מהרנו 4 ).
אוטו קטן ומינימליסטי זה כייף – זו תחזוקה זולה, עלויות נסיעה מצחיקות, מקום חניה מינימליסטי, ורכישה זולה. מה רע ?
סלריו – מחליפת האלטו והספלאש.
אלפיים ושש עשרה. דאצ'יה סנדרו וסיטרואן C1 קצת יותר זולות, אבל סלריו ידנית כמו גם יונדאי I10 יזכו אתכם גם הם בעודף מ-60 אלף ₪.
מכוניות בסיסיות – מטרתן לתת במינימום כסף, מקסימום תמורה, בלי מותרות וחארטה.
הסלריו, מגיעה אלינו מתיאלנד, ארוכה מאותה אלטו ב-10 ס"מ, גבוהה ב-7 ס"מ נפח תא המטען שלה כמעט כפול ושלא כמו באותה אלטו, הנוסע החמישי לא יאלץ להשאר בבית. מרווחת, במיוחד במימד הראש, אבל מאכזבת בארגונומית המושב – משענת הגב אינה תומכת את גב הנהג כראוי. חבל.
בסלריו כל החלונות ומראות הצד בשליטה חשמלית ועיצוב הפנים, כבר לא נראה צעצועי וזול כמו באחותה שפרשה, הסלריו התבגרה. התבגרה גם בחוץ – לא עוד עיצוב מעורר חיוך ורצון להרים וללטף כאילו הייתה גור כלבים עגלגל. אמנם העיצוב אינו עצוב, אבל גם לא ממש שמח.
יחס הספק – משקל
המנוע בנפח ליטר, נשאר אותו מנוע ולמרות הספקו הדל- 68 כ"ס, כדאי לזכור שהוא אחראי לשינוע 835 ק"ג בלבד, שהם 20 ק"ג פחות מהאלטו הקטנה והמאובזרת פחות…
משקל הנוצה הזה, בהחלט מורגש. צריכת הדלק התגלתה כמצוינת – גם בנהיגה הררית, ממוזגת ועם רגל כבדה על דוושת התאוצה, לא צרכה הסלריו יותר מ- 16 ק"מ לליטר! ובנסיעה רגועה, בקלות מעל 20 ק"מ לליטר. גם התאוצה סבירה. אמנם הילוך רביעי וחמישי הם הילוכי יתר ומטרתם שיוט חסכוני, אך בהחלט ניתן לעמוד בקצב התנועה המהיר.
בכל פעם שנפתחה לה דלת הסלריו, הורגש החיסכון במשקל. לא תחושה מעוררת ביטחון בלשון המעטה. גם רוחות הצד שטלטלו את הסוזוקי הקלילה, הזכירו שאין ארוחות חינם. בכל סופר מיני תרגישו טוב יותר במהירויות הגבוהות. התפעול קליל, תנוחת הישיבה גבוהה והתצפית החוצה טובה.
כבר לא לבד במערכה.
אלטו עשתה מהפיכה. המחיר והחן שלה חיפו על פשרות באיכות החומרים, חסכון באבזור, ושאר דברים שברכב יקר יותר לא היו עוברים.
לסלריו יש כיום כבר לא מעט תחרות. הטובות שבהן – יונדאי I10 קיה פיקנטו סיאט מי, מקשות על הבחירה בסוזוקי.
היא אמנם מרווחת יחסית, קלילה לתפעול חסכונית ועם מוניטין מוכח, אך בכדי להצטיין, צריך קצת יותר מכך.