Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
אם עד לפני כשני עשורים, המרצדס E קלאס וחברותיה לסגמנט קבעו אמות מידה לרכב הפאר האולטימטיבי, הרי שחייה של המרצדס הזו ויריבותיה הפכו לקשים יותר ויותר במרוצת השנים. ואסביר.
ההגדרות לרכב פאר בעבר היו די ברורות. היתה הגוורדיה מגרמניה, בדמות מרצדס E, ב.מ.וו סדרה 5, ואאודי 100\A6, שהיו אולי רכבי השרד ה"נכונים" ביותר שיש.
הקטנים יותר מבית (C, 3, 80\A4 בהתאמה) היו מעין "משפחתיות פרימיום" ולא תמיד נתנו את סמל הסטאטוס הנדרש.
הגדולים יותר (S, 7, A8 בהתאמה) היו גדולים ויקרים מדי, ומשוואת התמורה לכסף עבדה פחות טוב מאשר האחים הקטנים אך במעט.
אמנם היו עוד מספר מותגי יוקרה שנתנו פתרונות מצוינים במקביל לאלו מגרמניה (יגואר, לקסוס), אך תפיסת הפאר והפרימיום אצל קהל היעד היתה פשוטה יחסית ומאד ברורה: רכב פרימיום הוא רכב סדאן גדול, מפנק, עשיר בתוספות, מעודכן טכנולוגית, עשוי מחומרים משובחים, מצויד במנוע חזק ועם נוכחות כביש ברורה. ואז שונו כללי המשחק.
יצרני הפרימיום נכנסו לשוק רכבי הפנאי, ג'יפים בלשון העם.
אם עד לאותו הזמן רכב שטח יוקרתי היה שם קוד בעיקר לרכבים שיצאו ממפעלי לנד רובר\ ריינג' רובר, הרי שיצרניות הפרימיום לא נשארו אדישות, והחלו משיקות בזו אחר זו את תשובתן לנושא.
מרצדס החלה עם הML כבר בשנת 1997, אחריה באה ב.מ.וו ב-1999 עם ה X5, ואאודי, שכפי הנראה ראתה כי טוב, השיקה את ה Q7 בשנת 2005.
היה בכך סיכון לא קטן מצידן. כיצד יקבל הקהל הנאמן את הרכבים המגודלים החדשים? כיצד ישלים עם לא מעט פשרות (כמו מראה שאינו משתייך ל"תפיסת הפאר", נוחות פחות טובה, רכינה של הרכב והתנהגות כביש פחות טובה, ביצועים חלשים יותר, צריכת דלק גבוהה) שהיו ברכבים ההם אל מול היוקרה המוכחת והמוכרת? האם במרוצת הזמן לא תחל קניבליזציה תוך מותגית ואם כן, מה יהא היקפה, ובעיקר, האם הרכבים הללו יתנו את "נוסחת הפאר" שיצדיקו את מחירם?
ובכן, במרוצת השנים, לא רק שרכבי הפנאי הפכו לאופציה אפשרית אצל קהל רוכשי רכבי הפרימיום, הם הפכו ל- best sellers ממש. כיום ברכבים כאלו כבר אין פשרות מצד הלקוח, הן פרקטיות יותר, נותנות תחושת שליטה טובה יותר הנובעת מגובה המושב העדיף, החומרים איכותיים ביותר והם מעוצבים ומאובזרים לעילא ולעילא.
כך ניתן לראות, שבמרוצת השנים גם מותגים אקזוטיים ממש כפורשה, מזראטי ויגואר, החלו לתת פתרונות משלהם לנושא.
ובכן, יצאנו לבדוק כיצד נותנת המרצדס E הכל חדשה, את תשובתה לנושא, וכיצד מתמודדת מכונית השרד הקלאסית עם בעיית התמורה לכאורה, אל מול רכב פנאי אופנתי, יוקרתי ומצודד.
E קלאס החדשה
נתחיל ישר מהשורה התחתונה. ה-E קלאס החדשה מבית מרצדס היא מכונית מעולה.
E קלאס מיועדת לרוכשי רכבי הפאר הקלאסיים, אלו שקונים מכוניות גדולות גם אם איש לא יישב במושב האחורי, וגם אם תא המטען העצום אינו נדרש לשם אכלוס ארבע מזוודות של משפחה עם שלושה ילדים המדרימה לאילת לשבועיים.
אלה הם סמלי סטאטוס. גודלם מוסיף לכך, ולא בהכרח מדובר בשיקולים פרקטיים ושימושיים, המייצגים לרוב סדרי עדיפויות של רוכשי רכבי פנאי.
רוכשי מכוניות הפאר-סדאן לא מעוניינים להיצמד דווקא אל הטרנד העכשווי, או אל צו האופנה הקיים של רכבי הפנאי, להיפך, להיצמד להגדרות הקלאסיות של יוקרה ואנינות טעם. המכונית לא באה להתנצל על היותה מי שהיא, והיא מגישה לקהל היעד את כל מעלותיה בחן רב ובביטחון גדול.
מבט בוחן על קימוריה החיצוניים של ה-E החדשה מגלה קווים הרמוניים, עדכניים ונאים מאד. החזית מעוטרת בפנסי לד מפוסלים, הבנויים מעשרות נורות זעירות נשלטות מחשב, המפזרות את אלומות האור וקובעות את עוצמתן בהתאם לתנאי הדרך ורכבים הבאים ממול הרכב, שלא יסונוורו חלילה.
גריל גדול בו מתנוסס במרכזו סמל הכוכב עצום המימדים, עיטורי ניקל, גג פנורמי כהה המחמיא למראה גרסת הרכב הנבחנת (EDITION), מפלטים גדולים ומודגשים מאחור, גלגלי סגסוגת קלה יפיפיים וקווים מעוגלים וספורטיביים, כאילו הינם תולדה של יד אמן שהופקד על משיכת קווי המכחול, כל כולם מייצרים חבילה נאה ביותר ומושכת, ומסייעים כולם ל"אפקט הכניסה" המרשים של האוטו, בכל זאת, האצילות מחייבת.
נכנסים
כניסה אל האוטו משדרת מיד את פילוסופיית האיכות הנודעת של מרצדס, לצד טכנולוגיה עילית. מושבי עור מפנקים עם אפשרויות כוונון נרחבות, דש בורד מכוסה בעור משובח ותפרים מוקפדים, גימורי עץ נאה ויוקרתי, כאשר מסביב מתגלים שטחים רבים המוארים בתאורת אווירה (בעלת 64 גוונים לבחירה!) המשרה תחושה נעימה ויוקרתית מאד.
מול הנהג נמצא הגה עתיר שליטה וכפתורים, חלקם בשיטת מגע, בניגוד ללחיצה, ומאחוריו מסך רחב במקום לוח שעונים רגיל. הדבר מאפשר לנהג לקבוע מהו המידע המופיע לנגד עיניו. שעון הטורים יכול להתחלף בנתונים סטטיסטיים על צריכת דלק ומהירות נסיעה. תרצה שבמקומו תופיע מפת הניווט (המקורית ברכב)? אין בעיה.
התפיסה הזו מאד חכמה. כשם שכל איש שיווק מתחיל יידע לדקלם ש"הכל עניין של מיקום", גם כאן, שטח לוח השעונים הוא הפריים לוקיישן. חשוב שהנהג לא יסיט עיניו מהכביש יתר על המידה, וריכוז נתונים החשובים לו ולפי קביעתו, שיופיעו ממש מולו, ודאי יסייעו לכך.
אחד הפיצ'רים המעניינים שם, מציין כמה קילומטרים נוספים "קיבלתי במתנה" למיכל הדלק הנוכחי, עקב נהיגה נוכחית שהיא חסכונית יותר מהנהיגה האחרונה שהייתה לי באוטו. נחמד.
ממש לצד הצג הדיגיטלי המחליף את לוח השעונים הקלאסי, נמצא מסך נוסף ענק. כמה ענק? 12.3 אינצ'ים שלמים. המסך הזה נותן את כל האינפורמציה הנדרשת ברכב, לרבות מולטימדיה, מצלמת רוורס מצוינת, טלפון, קישוריות לכל המכשירים הסלולריים ומה לא בעצם. את המסך מפעילים בעזרת גלגלת ייעודית ה"נופלת" ליד ימין, ובנוסף על ידי משטח מגע דמוי עכבר של מחשב.
משטחי וכפתורי המגע, לצד שאר הפקדים, מתגלים כאינטואיטיביים מאד, ולאחר דקות של ניסוי ולמידה, העסק עובד נפלא.
מתניעים
חגורת הבטיחות מקבלת אותנו בחיבוק, תוך הידוק אוטומטי על הגוף מיד לאחר חגירתה. עוד מעט נגלה שהרכב לא רק מחבק אותנו. הוא גם שומר עלינו מכל טעות או סכנה.
הפעלת בקרת השיוט האדפטיבית תשמור על מרחק בטוח מהרכב שמלפנים, תאט ותאיץ בהתאם לכך, עד לעצירה של ממש. הפעלת המערכת כמעט ומייתרת את השימוש בדוושות, ולנו הנהגים נותר בעיקר להשגיח על מה שקורה מסביב. אוטונומיה מוטורית זה כבר כאן. ממש כאן.
בנוסף לכך נרגיש רעידה בהגה אם נסטה מהנתיב מבלי לאותת, ההגה אף יתקן עצמו וישוב לנתיב, נקבל התראת "נו נו נו" אם נעזוב את ההגה מבלי שיחוש את אחיזת הנהג זמן העולה על מספר שניות.
נקבל התראות, צפצופים, איתותים ואזהרות אם נצא לעקיפה כשרכב אחר נמצא בשטח המת שבמראות הצד, ואם חס וחלילה יזהו החיישנים, המצלמות הרדארים והמחשבים כי הרכב עומד להיות מעורב בתאונה מאחור, יתהדקו עלינו החגורות, החלונות והגג ייסגרו, המושבים יתיישרו ואיתותי חירום יופעלו.
יתרה מכך, אם יזהה הרכב התנגשות צידית מידית, תפתחנה כריות אוויר לצד הנהג והנוסע, שתרחקנה אותם מהדלתות, מה ש"יקפיץ" אותם למרכז הרכב.
מדע בדיוני? זהו, שלא. כל אלו קורים ממש כאן, ב-E החדשה.
נוסעים
גם אם התנעת הרכב וזחילה בחניון מקורה נתנו תחושה שמנוע הדיזל, בו מצויד רכב ההדגמה, רועש מעט, הרי שכבר בתחילת הנסיעה מגלים שהרכב משייט ברכות רבה ובשקט משרה רוגע, בין היתר תודות לגיר מרובה הילוכים (תשעה!), המאפשר שיוט בטורים נמוכים מאד המסייעים גם לשיפור בצריכת הסולר.
הרכב "מגהץ" מהמורות בקלות רבה, תודות למתלי האוויר בהם מצוידת גרסה זו של הרכב, המאפשרים גם במחי לחיצת כפתור הגבהה של המרכב במספר סנטימטרים, כפי הנראה לשם מעבר בדרך שאינה סלולה או לטיפוס על מדרכות. גם מערכת השמע פנטסטית, ותחושת היוקרה המרצדסית אופפת את תא הנוסעים.
הדגם הנבחן, E220, מצויד במנוע דיזל חסכוני וידידותי לסביבה, תודות לטכנולוגיה עדכנית. עם זאת, הצליחה מרצדס לייצר מנוע חזק מאד (194 כוחות סוס), שמסוגל להאיץ את הרכב בנחישות רבה (7.3 שניות למאה), אך באופן הרמוני ושקט מאד. העברת ההילוכים רכה כמשי, ומד המהירות נראה תמיד כמי שמציג מהירות גבוהה יותר ממה שמורגש בפועל.
במסגרת ה"פוליטיקלי קורקט" ואולי האופנה העכשווית, הרכב מצויד מחד במערכת עצור-סע, המדוממת את הרכב בעת עצירה ברמזורים או בפקקים, ומאידך בלא פחות מחמש תוכנות נהיגה, כשלעניות דעתי, שתי הקיצוניות מיותרות. זו החסכונית, "ECO", גורמת לתגובות הרכב להיות עצלות למדי ולעיתים הדבר יכול לפגוע בבטיחות האקטיבית של הרכב, ומאידך הספורטיבית, "SPORT PLUS", הופכת את תגובת המצערת לקפריזית מדי, תגובות המנוע חדות יותר, למתלים להיות נוקשים יותר ולגיר לטייל הרבה יותר בין ההילוכים. לדעתי ברכב הזה, ועבור קהל היעד הטיפוסי שלו, זה מיותר.
תוכנת הביניים, "NORMAL", היא הנכונה ביותר לרכב, והיא המאפשרת לנוסעים בו את החוויה האולטימטיבית.
מחזירים מפתחות
גילינו שמרצדס ממשיכה לייצר מכוניות מובילות, תרתי משמע. לצד קלאסיקה יוקרתית, אפופה חומרים משובחים, תחושה אריסטוקרטית ונוחות מעולה, מתגלה פסגת הטכנולוגיה העכשווית, הבידורית לצד הבטיחותית, זו שתכף לוקחת את המפתחות מידי הנהג, והופכת אותו לנוסע נוסף ברכב.
להקת משינה שרה על "ריקוד המכונה". וזה רק עניין של זמן.
הE קלאס החדשה מתחילה ב-470 אלף ₪ (גרסת אוונגרד), כאשר הגרסה הנבחנת (EDITION) עולה כ-520,000 ₪. ניתן אף להוסיף חבילת AMG עם גימור קרבי מעט יותר. E קלאס 2017 מציגה חבילה מעולה, כזו שאינה זקוקה להתנצל בפני הטרנד העכשווי, אופנת רכבי הפנאי, וניתן בהחלט להבין ולהעריך את אנינות קהל הרוכשים, שייבחר לשוב אתה הביתה.
E קלאס בראי הזמן
כדי להבין את האבולוציה שחלה בתפיסת "רכב השרד" בשפת מרצדס, הפגשנו את רכב המבחן עם מרצדס E270D משנת 2005, כאשר לוח השעונים מראה שהרכב גמע לא פחות מ-527,000 (!!) ק"מ, וכוחו עוד במותניו.
מבחוץ ניכר הפער בין הדורות, הקווים פחות מפוסלים ופחות אווירודינמיים, הפנסים והגריל מעוצבים ברוח תקופה של פעם, ובהחלט ניתן לראות את התקדמות התעשייה בעשור פלוס האחרונים.
מיד עם הכניסה אל הרכב הוותיק, שהינו הדור השלישי של ה E קלאס של מרצדס, ניתן להרגיש שהתיישבת במרצדס. שפת העיצוב עודכנה עם השנים, וודאי בדור החמישי והאחרון נשוא המבחן, אך הקווים הכללים דומים, וניתן לזהות את ה-DNA של המותג. סגנון המושבים, העור, העץ, המחוונים המרצדסים, שכעת, גם במהדורתם הדיגיטלית, שומרים על שפת העיצוב המקורית.
ידית ההילוכים הייתה אז במקומה הטבעי ולא בסמוך להגה, כמו בדורות מרצדס האחרונים, בלם -חניה המופעל רגלית ולא כפתור חשמלי. מיזוג האוויר תופעל על ידי גלגלים פשוטים ולא באמצעות מערכת בקרת אקלים דו אזורית, אבל תא הנוסעים בהחלט מציג את השורשים לרכב העכשווי.
מיד לאחר תחילת הנסיעה, ניתן לחוש כי המנוע ברכב הזה, גם אם גמע למעלה מחצי מיליון קילומטרים, מאיץ באופן נחוש מאד, ובפנים חלל הרכב ניכר כי תחושת האיכות הכללית מעולה, ללא ציקצוקים מיותרים ורשרושים, ובאופן כללי, התא מזדקן בכבוד רב.
במונחים של היום, אין פה מערכות בטיחות פורצות דרך כמו ברכב העכשווי, אין טכנולוגיה רוויית מסכים, חיישנים, אלקטרוניקה, וגם לא תא מטען הנפתח בעזרת חיישן, כמו בזו החדשה, המזהה את הנהג שידיו תפוסות, על ידי הזזת רגלו בסמוך לרכב ומתחת לפגוש האחורי.
אך מה שיש פה, ויש לא מעט, עדיין מפנק, נותן תחושת איכות, ובעיקר עובד. וזה לא מעט לרכב שנסע כל כך הרבה. אבל כנראה, שגם זה חלק בלתי נפרד מה- DNA ומרוח המותג.
A Site by