יותר חשמל, פחות בנזין

Related Articles

קיה קרניבל – פול סייז היברידי

29 במרץ 2025

טויוטה קאמרי – משתבחת עם הגיל

22 במרץ 2025

גולף GTI 8.5 – החצי שעולה על השלם?

8 במרץ 2025

יש לי כל כך הרבה רעיונות כיצד להתחיל לכתוב על המרוץ ההיברידי של טויוטה ואין לי ממש מושג באיזה מהם לבחור, אז נראה לי שאתחיל דווקא מהסוף: הגעתי למקום השלישי.

עכשיו אחרי ששמנו את זה מאחורינו, אפשר להתחיל, אבל על אמת: כשנודע לי שאני עומד להשתתף במרוץ של טויוטה, לא יכולתי שלא להיזכר בסרט "איך להיפטר מהבוס" שיצא ב-11', בדיאלוג האלמותי שהתנהל בין שלושת החברים בעודם יושבים בחדר החקירות בתחנת המשטרה לבין חוקריהם:
חוקר 1: תוכל להסביר מדוע נהגת במהירות 100 קמ"ש באזור של 40 קמ"ש, במרחק רחוב אחד מביתו של הקורבן, רגעים לאחר שהוא נורה למוות?
ניק: הייתי במרוץ. אני נהג מרוצים.
חוקר 2: היית במרוץ? בטויוטה פריוס?!
ניק: אינני מרבה לנצח…
כבר לפני עשור, הרעיון של מרוץ מכוניות עם טויוטה, ועוד היברידית, נשמע כמו בדיחה מעולה, והנה היום אני פתאום מוצא את עצמי במרוץ כזה. נפלאות הן דרכי השם.

על מה ולמה?

הסנונית ההיברידית הראשונה עשתה את הופעת הבכורה שלה בישראל בתערוכת אוטומוטור של 02' בדמות טויוטה פריוס. הקהל הישראלי הביט בהשתאות בעולה החדשה מיפאן, שאל מול שלל הדגמים מרובי הצילינדרים, הסמ"קים וכוחות הסוס היא באה להציע אלטרנטיבה שאיכשהו התיימרה להפחית את כמות זיהום האוויר בכוכב שלנו. היבואן, שרצה לחשוף את הקהל ככל האפשר למכונית אפילו התכוון לאפשר לבאי התערוכה לבצע בה נסיעות מבחן בכבישים ציבוריים, אלא שענייני תקינה כאלה ואחרים הורידו את האפשרות הזאת מהשולחן והקהל נאלץ לכל היותר להסתפק בנסיעה מאוד קצרה ואיטית בתוך מתחם מיוחד בתוך גני התערוכה. מאז חלפו הרבה מים בירקון, וכיום עיקר מכירותיה של טויוטה בישראל הן של כלי רכב היברידיים בכמעט כל סגמנט שקיים. הייתי מציין את כל קשת הדגמים ההיברידים של היצרן בשוק הישראלי, אלא שיהיה קל יותר לציין שנכון להיום, טויוטה משווקת בישראל רק ארבעה דגמים שאינם היברידים: אייגו, לנד קרוזר, פרו אייס ו- היילקס. ביבואנית טויוטה,יוניון מוטורס, בטוחים בקלף שיש להם ביד, לכן הוחלט על קיום מירוץ היברידי ראשון שבו רשאים להשתתף כלל בעלי קורולה 19'. ולמה דווקא קורולה 19'? כדי שהתנאים יהיו שווים ככל האפשר בין כלל המתחרים. במסגרת המירוץ, מותקן במכונית מכשיר BOnTrack של חברת טרפילוג, אשר מקליט ומנתח את נתוני הנסיעה, כאשר המטרה היא לנסוע לאורך מסלול מוגדר מראש שאורכו 80 ק"מ תוך שימוש מזערי ככל האפשר בבנזין מזהם, ומנגד שימוש רב ככל האפשר בחשמל נקי. 19 המתחרים שהשיגו את התוצאות הטובות ביותר עוברים לשלב הגמר, בו עליהם לבצע משימה דומה לאורך 50 ק"מ ובו גם אני משלים להם את המניין השני.

קצת היסטוריה

תחרויות חיסכון בדלק הן אינן המצאה חדשה. כבר בשנות השבעים העליזות התקיימו אפילו בישראל המפגרת מוטורית תחרויות כאלה שאורגנו ע"י חלק מחברות הדלק, בהן הטיטאנים של אותה תקופה התחרו ביניהם עם סכין בין השיניים בניסיון לסחוט מכל טיפת בנזין עוד כמה מטרים של נסיעה, בעודם מעוללים מיני תעלולים כגון נסיעה בהילוך סרק, כיבוי מנוע, העלאת לחץ האוויר בצמיגים בצורה קיצונית ועוד שאר דברים שהיום אינם חוקיים וגם לא ממש ניתנים ליישום, בהתחשב בכך שהרכיב של טרפילוג ישר מדווח על כל ניסיון התחכמות שכזה. גם התוצאות של אותם מרוצים היו, אפעס, רחוקות מלהרשים ביחס לתוצאות שהושגו היום, אבל עליהן עוד נדבר בהמשך.

על קו הזינוק

נקודת ההתחלה שלנו היא אצטדיון נתניה, שם ממתינה לי הקורולה של מנהלת השירות של יוניון מוטורס יפעת אבן, איתה אני אמור להשתתף בתחרות. לפי איך שיפעת מבקשת ממני לשמור לה על המכונית ברור שהיא מאוד אוהבת אותה. בינינו, אני יכול להבין אותה: למרות שהמכונית שלה היא ברמת הגימור הנמוכה (SUN), היא שופעת אבזור, מושב הנהג אוחז אותי היטב והנסיעה, כיאה למכונית היברידית, שקטה וחרישית. במושב הנווט יושב חברי הטוב משכבר הימים פטר, שחוץ מזה שהוא נהג בנז@#$ הוא גם מתנייד בימים אלה בהיברידית (לא טויוטה, השם ירחם…) כך שהניסיון שלו בהתנהלות עם רכב היברידי בטוח גדול יותר משלי ובטוח שיש לו תובנות ראויות. לא הגענו עד הלום כדי להסתפק בפחות מפודיום! טכנאי מחבר את מכשיר המעקב של טרפילוג לקורולה של יפעת ומקץ כמה דקות אנו יוצאים לדרך בנהמת מנועים אדירה. טוב, אולי הגזמתי: זה היה יותר בכיוון של אוושה חשמלית חרישית ובלתי מזיקה, אבל למה להרוס סיפור טוב עם עובדות?

מתגלגלים

תוואי המסלול ניתן לנו טרם היציאה בדמות עותק קשיח ולצדו עותק רך שהופעל באמצעות יישומון גוגל מפות (להלן: דוקטור גוגל), אליו הוזנו נקודות ביקורת. את הטיפוס על גשר האצטדיון ביצענו בנסיעה איטית להחריד, שהרי ידוע שתאוצה גוזלת אנרגיה רבה ואין באמת סיבה להאיץ כשהרמזור מולנו אדום. מאידך, גם עמידה במקום אינה בדיוק פתרון רצוי, שכן ככל שמקפידים לשמור על תנועה, כך הרכב צורך פחות אנרגיה בהאצה. יורדים מהגשר בלי לגעת בדוושה הימנית ופונים ימינה אל כביש הנחש, תוך שאנו נושאים תפילה שהירידה הקצרה טענה, ולו במעט, את הסוללה ההיברידית המדולדלת שלנו. בקצה כביש הנחש אנו פונים שמאלה לכיוון כפר נטר ולאחר מכן ימינה אל בית יהושע. עד כה נראה שהנסיעה מתנהלת בנינוחות וללא בעיות, אך לפתע שוד ושבר: גוגל מפות מתחיל לאבד כיוון ולנו לא ממש ברור האם אנחנו במסלול הנכון או שטעינו באחת הפניות. עוצרים כדי לתת ליישומון להתאפס על עצמו ומאבדים זמן יקר. בסוף דוקטור גוגל מחליט שאנחנו דווקא די בסדר ואנחנו נחפזים לחזור למסלול ולהמשיך לשעוט במלוא הקיטור קדימה. מגיעים ליציאה מבית יהושע אל כביש 553 וגוגל מצווה עלינו לפנות ימינה אל מחלף דרור. פטר מביט במהרה במפה הקשיחה ורואה שהכיוון הכללי נכון, אז אנחנו לא מתווכחים ונוסעים כמצוות הדוקטור. לאורך המסלול אנחנו פוגשים פה ושם מתחרה שלנו ואיכשהו המצב נראה לנו דליל באופן חשוד, אבל היי, עם הדוקטור לא מתווכחים. בדיעבד גילינו שבכלל היינו אמורים להיכנס לתל יצחק ולהתקדם משם דרומה. הקילומטרים מתקדמים בעצלתיים בעודי מנסה למצוא כל העת את הנקודה בדוושת המאיץ, שתתן לי את המהירות המרבית שבה ניתן עדיין לנסוע על חשמל. אחוזי השימוש בחשמל מתרוממים באיטיות ובקושי רב אני מצליח לקושש קצת יותר משבעים. הנתון לכשעצמו אינו רע בכלל, אלא שלתחרות זה פשוט לא מספיק. הדוקטור מורה לנו לרדת מכביש 4 בבצרה ולאחר שעשינו זאת הוא נמלך בדעתו והחליט שבעצם זה בכלל לא המקום הנכון. בעודנו עומדים ומנסים להבין מהמפה הקשיחה אנה מועדות פנינו, אחוזי השימוש שלי בחשמל שהושגו בעמל רב הלכו ופחתו לנגד עיני. הפודיום מתרחק ממני בכל רגע של עצירה, והשעון שממשיך לספור לנו זמנים גם אינו מיטיב את המצב. אל תשאלו אותי איך – פטר איכשהו מצליח לפתור לנו את הפלונטר שנקלענו אליו ואנחנו חוזרים לכביש 4 בואכה מחלף רעננה-כפ"ס ונכנסים לתנועה העירונית של כפר סבא. היי, משהו טוב קורה פה! מעבר לכך שפתאום הדוקטור והמפה כרתו הסכם שלום ביניהם והחלו לפעול בתאום מושלם, מתברר שהתנועה העירונית מיטיבה עם אחוזי השימוש שלנו בחשמל, שהחלו לטפס בקצב משביע רצון. רק שיימשך ככה ואנחנו כבר יכולים להריח את הפודיום. לאחר סיבוב בכפר סבא אנחנו פונים דרך רחוב ויצמן לעבר צומת רעננה, בו אנחנו ממשיכים ישר לרחובה הראשי של פנינת השרון, מקיפים את הפארק הנאה שבמערב העיר בעוד אחוז השימוש בחשמל ממשיך לטפס בצורה עקבית ולצדו צריכת הדלק בירידה מתמדת. אנחנו בעננים. בירידה לנתיבי איילון אנחנו כבר עם 77% שימוש בחשמל ונעים סביב 3.1 ליטר בנזין ל-100 ק"מ. ואז… דרך שאינה עירונית, כלומר: מהירות גבוהה. בשלב זה כבר ברור לנו שכנראה לא נגיע לנתון טוב יותר ולכן כעת אני מנסה ליישם כל להטוט אפשרי שאני מכיר כדי לשמור עליו, כולל כמה דברים שהשתיקה יפה להם. אל דאגה, עבירת מהירות לא הייתה שם. מהירות זה פיכסה. בעודנו מנסים לנצל את איתני הטבע וחוקי הפיזיקה עד תום, הגענו אל קו הגמר באצטדיון נתניה, 1:42 שעות לאחר שעזבנו אותו, לאחר שצרכנו 32.4 ק"מ/ליטר בנזין ו-76% נהיגה על חשמל. הקטע של איילון וכביש החוף הוריד לי אחוז אחד מהשיא שהצלחתי להגיע אליו.
לאחר הגעת כלל המשתתפים והורדת הנתונים שלהם למחשב השיפוט, קיבל כל אחד מהם ציון שהתבסס על שקלול של שלושת הפרמטרים הנ"ל, וכך למרות שהיו מתחרים שסיימו עם אחוז נהיגה על חשמל נמוך משלי, גיליתי שהגעתי למקום ה-18. והרי כבר ציינתי בהתחלה שאתחיל מהסוף: המקום ה-18 הוא המקום השלישי מהסוף…

דבר הסנגוריה

פתגם ידוע הוא שלהצלחה אבות רבים ואילו הכישלון יתום. אז כן, להתפאר בכך שהיו שני נהגים שהשיגו נתונים אפילו פחות טובים משלי זה סוג של ניצחון פירוס, ועדיין ניתן לתלות את "ההישג" שהגעתי אליו במספר גורמים:

• כאשר קיבלתי את הקורולה של יפעת, לא היה לי די זמן לפני התחרות על מנת לוודא שלחץ האוויר בצמיגים תקין. כידוע, ללחץ האוויר יש השפעה מכרעת לצריכת הדלק.
• כאשר לחצתי על כפתור EV בתחילת הנסיעה, קיבלתי הודעה על צג לוח המחוונים לפיה הסוללה ההיברידית ריקה. במילים אחרות, נקודת ההתחלה שלי ביחס לשאר המשתתפים בפרמטר הכי חשוב הייתה רחוקה מאוד מלהיות אופטימלית, מפני שהסוללה בעצם החלה להיטען רק כאשר המרוץ החל.
• כאמור, הקורולה הזאת היא הרכב הצמוד של יפעת, ובהתאם לכך היו בה חפצים אישיים שלה. אינני יודע מה היה בתא המטען – אם אכן היה בו משהו – וגם לא בדקתי, שהרי אין זה מנומס לעשות זאת. ועדיין, יתכן שאם הייתי עושה את זה, אולי הייתי מוצא שם דבר או שניים שהייתי יכול להשאיר על קו הזינוק ובכך להפחית קצת ממשקלה של הקורולה ולחסוך עוד קצת דלק.
• יישומון גוגל מפות שינה לנו את המסלול ללא הרף, וכך מצאנו את עצמנו לא פעם ולא פעמיים עומדים בצד הדרך ומנסים להבין מהמפה הקשיחה לאן עלינו להגיע ואז להבין לאן יישומון גוגל מפות מוביל אותנו. להערכתי, ציפוף של נקודות הביקורת היה מונע את הבעיה הזאת והיה גורם לנו לאבד פחות זמן.
• עדיין בענייני גוגל מפות: בגלל הנטייה של היישומון לבחור במסלול המהיר ביותר, מצאנו את עצמנו בחלק מהזמן בדרכים שאינן עירוניות, בעוד שלפי המפה הקשיחה היינו אמורים להימצא דווקא בדרכים כפריות איטיות שבהן לסוללה יש יתרון מובהק על פני הבנזין.
• ביום התחרות שררו בחוץ 30 מעלות. אז נכון, כיוונו את המזגן ל-24 מעלות כדי לא להפעיל את המדחס יותר מידי, אבל לעומתנו היו מתחרים שפשוט כיבו אותו וגם שמרו את החלונות סגורים כדי לא לפגוע במקדם הגרר של המכונית. עם כל הכבוד לכך שמדובר בתחרות, יש גבול לכמה שאנחנו מוכנים להתעלל בעצמנו.

גזר דין

נראה שהפתגם "אל יתהולל חוגר כמפתח" מעולם לא היה כה רלבנטי כפי שהוא היה באותה תחרות. כשנודע לי שהמתחרים שלי הם לקוחות של טויוטה, אודה שהדבר גרם לי לגיחוך קל. כמה מסובך זה כבר יכול להיות עבורי? אז כן, למרות כל הנסיבות המקלות שציינתי ולמרות שכפי שניתן לראות בטבלה המצורפת ההבדלים בסה"כ בין המקום שאליו הגעתי לבין המקום הראשון לא היו גדולים מאוד, עדיין מגיע שאפו ענק לברנרדו קוסמן שלקח את המקום הראשון, לאחר שהצליח להגיע ל-83% נסיעה על חשמל בלבד, צריכת דלק של 46.7 ק"מ/ליטר וסיים את המסלול דקה אחריי, כלומר: כעבור 1:43 שעות. נתונים מעולים לכל הדעות. אין ספק שהוא זכה בטיסה ליפאן ביושר ובעמל רב. ואנחנו? באנו לקחת פודיום ויצאנו עם הזנב בין הרגליים. אוי, הבושה… אבל אם נניח לרגע את הכבוד העצמי שלנו בצד, התחרות הזאת באה ללמד אותנו שיעור מעניין: לפני ארבעה עשורים, כאשר מכוניות שקלו בערך כמו שקית במבה אישית והגנו על יושביהן בערך כמו שישראל כ"ץ הגן על פקידי משרד האוצר, נתון של 26.3 ק"מ/ליטר נחשב על גבול הדמיוני. והנה היום, כשהמכוניות שלנו תפחו והשמינו הודות לשלל אמצעי בטיחות ונוחות שמותקנים בהן, לא זאת בלבד שהנתון הזה לא הורע – הוא למעשה השתפר בצורה ניכרת! טויוטה, בהיותה היצרן הראשון שזיהה את הפוטנציאל ההיברידי בשוק הישראלי כבר לפני שני עשורים, כיום שולטת בשוק הזה ביד רמה ולמעשה פחות או יותר מובילה את המגמות שחלות בו, כאשר נראה ששאר היצרנים מיישרים קו בהתאם. בסיומו של יום התחרות, אני גם מבין מדוע זה כך. אז כן, כבודי נותר רמוס ודרוס על קו הסיום, אבל עצם ההתנסות והתובנות שבצדה לגמרי היו שוות את זה.

והערה לסיום
רוני אהרונוביץ', אחד מותיקי אותן תחרויות מהסבנטיז שרואיין לכתבה זו, ביקש להעביר את תגובתו הבאה: "לדעתי היברידי זה אופנה חלולה ואין דבר כזה רכב חשמלי אלא מוצרי חשמל". שנאמר: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם".