Drive Time מגזין רכב וספורט מוטורי
Related Articles
אתה חייב מבט קשוח כשאתה על ה'אינדיאן', ובמיוחד כחלק מחבורת אופנוענים גדולה.
לא מדובר כאן באופנועי ספורט תאבי סל"ד – כאן הסיפור הוא גפיים מושטות לפנים, גו זקוף והרבה סטייל.
האוירה "קולית" ורגועה, האופנועים כבדים עם מנוע גדול המסתובב לאיטו, והסאונד השולט הוא פימפומי בם -בם-בם-בם הבוקעים מאגזוזי הניקל.
מכל עבר נישאים אלינו מבטים ולא מעט נפנופי ידיים, ובמיוחד צפירות הזדהות של נהגי משאיות ענק. מדוע דווקא נהגי המשאיות הם שצופרים כשחבורת אופנועי האינדיאן חולפת בסמוך? כנראה שהחבורה הזו מסמלת את החופש, את הבחירה, או אולי הבריחה – עם הרבה סגנון ורוח שמכה בפנים. מדובר באנטיתזה לנהג המשאית התקוע בקבינה הגבוהה, בעבודה.
אתה חייב מבט קשוח כשאתה רוכב על האינדיאן, אבל מבעד למשקף מסתתר חיוך רחב. יש משהו משכר בהתנהלות הקבוצתית הזו, כשאתה חשוף לאוויר הפתוח, מחובר כגוף אחד עם האופנוע, כשאתה חלק מהחבורה.
'אינדיאן' הוא מותג הפרימיום האמריקני הוותיק ביותר וחלוץ מנועי ה-V טווין.
הוא מפורסם גם בזכות העיצוב האייקוני, איכות הייצור הגבוהה, ההקפדה על מרכיב ההנאה מהרכיבה והביצועים, ההשקעה בחומרים והרכיבים והטכנולוגיה שמחמיאה למסורת היוקרתית. אופנועי אינדיאן משווקים בישראל בהרכב מלא – כל ארבע משפחות הדגמים והגרסאות אותן מציעה היצרנית בארה"ב. 'מידסייז', 'קרוזר', 'באגר' ו'טורינג'.
זהו טיול מאורגן ראשון שאותו אירגן זיו אופנהיים, מנהל מותג 'אינדיאן' בישראל, לבעלי אופנועי המותג. טיול שנקבע לבוקר יום שישי באמצע חודש דצמבר. אמצע דצמבר וגשם אין ממש – אז קיבלנו מזג אויר אידיאלי לרכיבה. הכיוון שלנו הוא צפון, היעד – כפר תבור.
אני והסקאוט
אני מטפס על האינדיאן סקאוט. אופנוע יפה, בעיקר בצביעה הכפולה. לא מדובר בעוד סתם אופנוע. הסקאוט מושך מבטים, נמוך וארוך בעל מראה מוצק מאוד; כאן יש ברזלים, לא פלסטיקים.בכל פינה מופיע הלוגו "אינדיאן" – על המושב, על הצמיג, על שני הצילינדרים.
מדובר על אופנוע הכניסה למותג אינדיאן ( כמעט – לפניו יש את סקאוט סיקסטי, עם מנוע 1.0 ליטר, הקטן ממנו).
תוקע את מפתח ההתנעה משמאל, בין שני הצילנדרים ומתניע בלחיצת כפתור. הסאונד ממכר. גרגור איטי ורגוע עם ויברציות קלות ועדינות. מושב האופנוע כאילו נתפר למידות עכוזי. ואולי בעצם להיפך…
מאחור, מושב סמלי לרוכב/ת נוסף. כל כך סמלי שכדאי לוותר על הרעיון.
המושב נמוך – קל לשבת עליו, להגיע עם הרגליים לקרקע. תנוחת הרכיבה היא בסגנון הקאסטום; רגליים וידיים שלוחות לפנים. הרגליים מונחות על גבי רגליות שניתן, אם רוצים, להמירם למדרסים. כמעט כל דבר באופנועים הללו ניתן לשינוי ולהתאמה אישית.
בסקאוט "שלי", אין מגן רוח. במהירות רכיבה של עד 120 קמ"ש עניין הרוח בהחלט נסבל. ולא שהסקאוט המחוזק הוא איזו גרסה עייפה לפנסיונר המצוי. ממש לא. לסקאוט שמתחתיי מנוע בן 1133 סמ"ק שמפיק 100 כוחות סוס וכשזה נדרש להזיז כ-240 ק"ג בלבד האופנוע הזה מתגלה כחזק מהיר וזריז.
.
למעט מספר תאוצות מתלהבות ומתבקשות שהרשיתי לעצמי, התנהלה הרכיבה בנינוחות האופיינית לסגנון טיולים שכזה. כשראשי ספון בתוך קסדה, ללא כל מוסיקה ברקע או הסחות דעת, המחשבות נתונות בעיקר לרכיבה עצמה.
אבל לא רק; מודה שהיו רגעים בהם דימינתי אותנו, את חבורת הפורעים המסוכנת, מקיפה איזו יונדאי משפחתית שהעזה להשתרבב לתוך השיירה. את מבטי נוסעי הרכב המפוחדים, את נפנופי היד המתנצלים של הנהג והסטייה המבוהלת שלו לתעלה…
.
יש משהו שמחבר את הזרועות האוחזות בכידון, דרך המתלה הקדמי והצמיגים, לאספלט שרץ מתחת לרגליי. כאן כבר לא מדובר בשיוט נינוח על כביש שש. האצות, בלימות, הטיית האופנוע. הסקאוט זורם בזכות שלדת אלומיניום מוצקה ומודרנית. בכל זאת מדובר בגרסה מודרנית ומעודכנת למסורת הקסטום.
.
.
עד שטיפסתי על הסקאוט הכחול לבן "שלי" שוב.
לצערי, האינדיאן הזה לא שלי ועלי להחזיר אותו למתחם 'לובינסקי' בשורק. יש עוד רכיבה של כשעה וחצי. בסקאוט אין בקרת שיוט, בחלק מהאחרים דווקא יש.
.
יום שישי אחה"צ והטיול הסתיים. זיו אופנהיים הבטיח שהטיולים האחרים יהיו ארוכים יותר. הלוואי שיזמינו אותנו שוב.
צילומים: קסניה גלפרין ומערכת DRIVETIME
A Site by