הונדה הוק הונדמאטיק – ממירים את ההווה בעתיד

שמרון אנגל 5 באפריל 2025 113 Views

כשמדברים על אופנועים יפניים משנות הששים והשבעים, מדברים על הונדה. קודם כל, הונדה.
אחר כך מגיעים השאר; אלו שניסו להפתיע עם כלים דו פעימתיים זריזים כשד, עם כלי דו"ש או עם אופנועי ביצועים אימתניים שהותירו אדמה חרוכה לבריטים. קוואסאקי Z1 אייקוני, ימאהה XT500 או סקרמבלרים מוקדמים, כולם מעניינים וחדשניים, אבל אף אחד לא אתגר את התעשייה בדומה להונדה, הגדול שביצרני הדו-גלגליים מאז 1963.

כשהונדה השיקה את קטנוע הקאב, בשלהי שנות החמישים, היא כבשה את העולם. כשהחליטה לייצר אופנוע ביצועים מודרני וגדול נפח, השיקה את CB750 ב-1969 – וברחבי אירופה הורידו את דגלי הלאום לחצי התורן. ב-1975 הציגה את גולדווינג המקורי, שזרק עשרות שנים של גאווה אמריקאית לפח – ובהמשך העשור הגיח לו אופנוע על בשם CBX, עם מנוע 6 צילינדרים טורי וארבעה שסתומים לצילינדר…בשנות השבעים!
.
בין לבין, לקחה הונדה חלק פעיל בספורט המוטורי וכוונה גבוה כבר בשנות הששים, תוך שהיא מקיימת סימביוזה יחודית בין חטיבות המכוניות והאופנועים שלה. אחת התוצאות של שיתוף הפעולה הזה היה גיר ההונדמאטיק, שהופיע די בסמיכות בסיוויק המקורית ובגרסה יחודית של CB750. בגדול, היה זה גיר בעל שני הילוכים, הנעזר בממיר מומנט, אך ללא "מוח" שמחליף את ההילוכים. גיר דומה פגשנו בשנות השמונים בדייהטסו שרייד 'דיימאטיק' – לא הכי יעיל, אבל עושה את העבודה, איכשהו.

.
הגרסה המקורית של ההונדמאטיק ב-CB750 גזלה לא מעט "מיץ" מביצועיו הטובים של האופנוע, הן בתאוצה והן במהירות הסופית, גם אם פעולתו היתה חלקה ונינוחה. רוכב ההונדמאטיק שם לב שבמקום מד סל"ד, שתלו אנשי הונדה שלושה חלונות קטנים ומוארים, מסומנים באותיות N, L ו-D. את האופנוע מניעים בניוטרל, L סימן את ההילוך הנמוך ו-D את הגבוה… הכי אמריקאי שאפשר.
.
שלוש שנים ייצרה הונדה את הדגם הזה, שלא ממש הצליח, אבל לא יצרן כהונדה יוותר. החל בשנת 1977, מציעה הונדה את האופציה הזו בשני אופנועים בינוניים, די קלים ופשוטים, בנפחים שינועו בין 400-450 סמ"ק. דגם CB400 הקלאסי(שנקרא 'הוק' בארה"ב) ודגם CM, בעל עיצוב הקאסטום. ההוק הכתום שלפנינו, יליד 1978, עדיין נראה טרי וצעיר מכדי 47 שנותיו. אופנוע יפני קלאסי של הסבנטיז, עם מכללים פשוטים ואמינים – וגם לא מעט מחשבה. להוק מתנע חשמלי, אבל גם רגלית התנעה – קיק סטרט – על כל צרה שלא תבוא. לאופנוע בלם מיוחד, מעין 'בלם יד' שנועל אותו. הגימור טוב ועמיד – והכלי מרגיש איכותי ממרום גילו, עם תנועה מדוייקת של המתגים. המושב רחב ומזמין, תנוחת הרכיבה זקופה ונוחה ולמול הרוכב לוח מחוונים גדול וקריא. משמאל הספידומטר, באמצע נורות חיוויי ואזהרה ומימין שלוש חלוניות, המסומנות N, 1 ו-2…

נפח מנועו של ההוק עומד על 400 סמ"ק והספקו עומד על 27 כוחות סוס צנועים. מנוע טווין מקורר אויר פשוט ויעיל, עם מומנט זמין וצליל נעים, המשודר לאויר העולם דרך שני צינורות מפלט בשרניים. בתחתית יחידת ההינע ניתן לראות את צלעות הקירור של מצנן השמן, שלא קיים בגרסה הידנית של ההוק. פשטות, היא שם המשחק כאן– ומשתמשים במכללים רק אם הם באמת נחוצים.

.
קלילות הרכיבה על ההוק, מענגת. אתה יכול להתחיל בראשון ולשלב לשני (רצוי תוך סגירת המצערת), או להתחיל בשני ולתת לגל המומנט שמקבל עיבוי דרך ממיר המומנט לשאת אותך מעדנות לפנים. התאוצה באופציה הראשונה נמרצת, בשנייה מספקת. רכיבת ההוק אינה סובבת סביב ביצועים, או המאמץ להשגתם דרך תיבת הילוכים ידנית. אם כבר, הייתי מדמה אותה לסוג של מדיטציה על שני גלגלים, רכיבה רגועה ונעימה שמשחררת אותך מהנטייה הטבעית כל כך "לתת בגז" ברגע שעלית על אופנוע. תנוחת הרכיבה הזקופה וזמינות המומנט שתמיד שם תורמים ליכולת התמרון הטובה של האופנוע הלא כבד, שמשקלו 187 ק"ג – פתאום אתה מוצא את עצמך מתקל מעגלי תנועה וחניונים צרים בהנאה רבה, יודע שבסחיטה הקלה ביותר של המצערת ממיר המומנט מייצב אותך לקראת הישורת הקרובה.

מבט מהיר בספידומטר, יסמן לך שהמהירות המירבית בהילוך הראשון היא 80 קמ"ש, בעוד השני יגיע למהירות מירבית של 145 קמ"ש.לא ביקרנו שם, מאחר וההוק נהנה לשייט באזור המהירות החוקית – ולשם שינוי, גם אנחנו. מה שמעניין, על אף 47 שנותיו, הכלי הזה סופג את תלאות הכביש, בולם ופונה כמו אופנוע צעיר משמעותית – ואם זו לא תעודת עניות לתכנונם המעמיק של מהנדסי הונדה, אז אני לא יודע מה כן.

.
הונדה המשיכה לייצר את שני אופנועי ההונדמאטיק האלו עד אמצע שנות השמונים – ואז הקפיאה את הרעיון להרבה שנים, לאור התפיסה שהשוק מבקש קטנועים אוטומטיים, אבל רוצה לשמור על האופנועים שלו, ידניים. אלא שבשנים האחרונות – ובפרט לאור הסינרגיה ההולכת וגוברת בין עולם הקטנועים לאופנועים וצפיפות התנועה ברחבי הגלבוס – הרעיון של אופנוע אוטומטי חזר למרכז הבמה – ולא רק אצל הונדה. רעיונות מעניינים, מסתבר, אינם מתים, אלא חוזרים בגלגול חדש, מפתיע – ויעיל יותר.
.
וההוק הכתום? אין לי ספק שימשיך לשרת את בעליו עוד שנים רבות– ויזכיר לכולנו איך הכל התחיל…

תודה גדולה לבעליו של האופנוע – אלי בן חיון.