היא בסה"כ בת 32 – צעירה במושגי רכב אספנות. היא גם לא נוצצת או מיוחדת כמו אותן מכוניות קלאסיות, יוקרתיות ונדירות שחונות סביבה במפגשי הרכב בכל סוף שבוע. אבל אם נהיגה עדיין עושה לכם את זה, כדאי לכם לקנא קצת במיקי.
מדובר בפיג'ו 309 1.6 ידנית בעלת חמישה הילוכים מודל 1991, והיא נמצאת אצלי כבר מ-1993.
למעשה, יש לי הסטוריה לא קצרה עם פיג'ו. כבר לפני השירות הצבאי שלי עבדתי בחברת דויד לובינסקי כמכונאי רכב, כך שמיד כשהשתחררתי, חזרתי לעבוד שם שוב.
עם הכסף שחסכתי במשך חמש שנות עבודה כמכונאי רכב שם, רכשתי את ה-309, ולמרות שהרכב היה אז חדש (כבן שנתיים) טיפלתי ואף שיפרתי אותו, מיד לאחר קנייתו.
ב-1999 התחלתי את עבודתי כעצמאי, ולרגל כך, רכשתי לעצמי טנדר שישמש אותי לצרכי עבודתי. ה-309 המשופרת שלי אוחסנה במחסן, עברה את מבחני הרישוי השנתי בכל שנה, ואף שימשה, מידי פעם, כרכב חלופי לנסיעות מיוחדות.
כשהרכב הגיע לשנתו ה-20 והפך לרכב מיושן, הטסטים שלו העלו את תדירותם והפכו לדו-שנתיים.
כך, למשך עשור שנים. עד שהגיעה העת, בשעה טובה, לרשום אותו כרכב אספנות.

לאורך קרוב ל-30 השנים שהרכב היה בבעלותי, מידי פעם, לא היה פשוט להסביר לאישתי, מדוע, למרות חוסר השימוש ברכב וההוצאות עליו, אני מתעקש להחזיק בו ואפילו להשקיע בו כסף נוסף לעיתים קרובות.
אבל כיום, אם תשאלו אותה, היא לא תהיה מוכנה לוותר עליו, והיא גם מגיעה איתי למפגשי האספנות ב-309 שלנו. ואני – נהנה לנהוג בו פעם בשבוע או בשבועיים, בכל הזדמנות שאני מוצא.
לא מוותרים על מה שאוהבים.
פיג'ו 309
המכונית המשפחתית הקטנה, שתוכננה כטלבוט אריזונה והצטרפה למשפחת פיג'ו עם מספר סידורי חריג, יוצרה בין השנים 1985 ל-1993. ה-309 יוצרה במרכב 3 או 5 דלתות ונשאה בחרטומה מנועים (בנזין ודיזל) בנפח שהחל ב-1.1 ליטרים והגיע לשיאו ב-1.9 מוזרק בהספק של כ-160 כוחות סוס. מקדם כוח הגרר שלה עומד על 0.33.
309 החליפה, למעשה, את הפיג'ו 305 והוחלפה, בתורה, ע"י ה-306. העיצוב שלה לא היה אהוד על כולם ויש שכינו את הרכב "ברווזון מכוער" (לא בגרסאות הספורטיביות 3 דלתות – בואו ונודה).
בדומה למכוניות נוספות שייצרה פיג'ו באותן שנים, גם ה-309 נהנתה מנוחות נסיעה מצוינת ומיכולת דינאמית מהנה.
השם ישמור, טלבו ולא טלבוט כמו שפיג'ו ולא פיג'וט