וולוו 240 – עוזי מעדיף סטיישן

Drive Time 10 באוקטובר 2022 2,361 Views

"פעם וולוו, תמיד וולוו" – כך הסלוגן המפורסם והבלתי נשכח של המותג השבדי. אבל אם כבר וולוו, אז שתהיה בתצורת סטיישן.
זה לפחות מה שחושב עוזי טל המאוהב בסטיישן הכחולה שלו – וולוו 240 (סטיישן, ברור שסטיישן) מודל 1984.

תמיד הייתי מחובר למכוניות, עוד בגיל ילדות זיהיתי את הדגמים, היצרנים, כמו לא מעט ילדים בשכונה.
מפגש ראשון של מועדון ה-5 בשנת 1985, החזיר אותי לאותן מכוניות, המכוניות של פעם. מפגשים שכאלה, כדוגמת "מפגש השרון" בשפיים מדי יום שישי, הם משהו שאני מחכה לו כל שבוע. לא רק מחכה, גם מצלם. הפכתי בעצם לצלם ה"כמעט רשמי" של המפגש.

לצלם זה נחמד, אבל איך אפשר להגיע ולראות מכוניות יפות של אחרים, מבלי שתהיה גם לי אחת? כן, גם אני רוצה רכב אספנות!
החלום שלי היה רכב שכזה, אבל גדול, שיהיה אמין, לא יקר וזול יחסית לאחזקה. השאיפה שלי היא לרכוש מכונית שאין צורך לשקם אותה, אלא רק לישר קו, להתניע ופשוט לנסוע.
זו לא תהיה קורבט, או פורשה, לא MG ובטח לא מיני מיינור. זו תהיה סובארו סטיישן 1.8 אוטומטית מתחילת שנות השמונים, או וולוו…
חיפשתי סובארו – לא מצאתי. חיפשתי גם וולוו.

אבי נוף הוא האבא של מפגש השרון. הוא גיבש חבורת אספני מכוניות שהלכה וגדלה עם השנים וכיום מנהל מפגש לתפארת – חבורה גדולה הנפגשת מדי יום שישי במרכז המסחרי של שפיים. אבי, ידע מה שאני מחפש.
יום אחד הוא מבשר לי כי מצא את הרכב המושלם עבורי: וולוו 240 סטיישן שהייתה שייכת לאמוץ דור ז"ל.
רכב השמור ומטופל בקפידה עם תוספות כמו נעילה מרכזית, חלונות חשמל וכמובן אוטומטית, כמו שאני אוהב.

נפגשתי עם אמוץ ז"ל אך לא הגענו לעמק השווה בנוגע למחיר שדרש. כעבור שנה, הסיפור חזר על עצמו. שוב שיחה, שוב אותו מחיר, שוב ויתור מצידי. עבר זמן ולאחר מחלה ארורה, נפטר אמוץ ואלמנתו ליאת ביקשה למכור את רכבי האספנות שנשארו. כך הגיעה, בסופו של דבר, הוולוו הכחולה לידי.

קניתי אותה ממראה עיניים בלבד, זה הספיק לי. הוולוו הייתה ממש שמורה, והחלטתי לקנות אותה על-אף שאפילו לא התנענו אותה במעמד הפגישה עם ליאת. המצבר לא היה בתא המנוע. אבל ההימור הצליח. ה-240 שנאספה על ידי חבר גרריסט, התניעה מיידית, על אף שנסעה רק מעט בשנים האחרונות.

זה לא מנע ממני ליישר קו, לטפל בכל מה שצריך. רציתי שהרכב יהיה מושלם מבחינה מכאנית. רק אחרי תאונת חניה שפגעה בחלקה האחורי של הסטיישן, גמלה בליבי ההחלטה – הגיע הזמן לקוסמטיקה. הוולוו שלי, שאופה, צריכה להיות גם יפה.

"מלאק" מנסי אליאס, ליד אלפי מנשה, הוא האחראי לאיך שנראית היום הסטיישן שלי. הצבע הכחול (לאחר מאמצים למצוא את קוד הצבע המקורי של הרכב) עושה לה טוב. העדות לכך הם התגובות והמחמאות שאני מקבל עליה מאנשים.

יש לי בחניה גם וולוו 940 טורבו 97, שהיא עדיין לא אספנות, אבל החלום שלי הוא להחליפה ב-940 סטיישן.
מה לעשות?
אני אוהב סטיישן. אוהב את צורת המרכב בעל הגג הארוך, את הפרקטיות של תא המטען, את החלונות המקיפים את הרכב והאור הנכנס פנימה.
ומי כמו חברת וולוו השבדית ידע להפוך את תצורת הסטיישן לאהודה כל כך?

פעם וולוו – תמיד סטיישן.

באוגוסט 1974 הציגה וולוו דור חדש של מכוניות בשם סדרת 240 ו-260. אלה התבססו על דגמי ה-140 אך קיבלו חזית חדשה, פגושים גדולים יותר, ושלדה מתקדמת יותר.
במקביל הוצגה סדרת מנועים חדשה – 4 צילנדרים, עם גל זיזים עילי.

דרישות הבטיחות המחמירות בדגמים הללו גרמו לרשויות בארה"ב לאמץ חלק מדרישות אלה לתקני הבטיחות במדינה.

המכונית עברה פעמיים מתיחת פנים, בשנות הדגם 1981 ו-1986. לקראת סוף חייה, זכתה ה-245 גרסת הסטיישן להתחדשות מסוימת. גרסה בשם Polar הפכה למכונית פולחן באיטליה.
וולוו סטיישן 245 הייתה גם מכונית הסטיישן הראשונה שצוידה במנוע מוגדש טורבו.

סדרת 240 של וולוו יוצרה עד לשנת 1993.