ישנן לא מעט סיבות שנחשבות כ"פחות הגיוניות" ומקובלות לכך שמותגי מכוניות ודגמיהן נולדים. את הדוגמה הידועה ביותר לכך, ניתן, אולי, לייחס למיתוס שמקושר ללידתה של הלמבורגיני. אולם גם בנוגע לסיטרואן PLR, אנחנו לא בטוחים שה"היגיון" היה דווקא הגורם העיקרי שעמד מאחורי בנייתה של המפלצת המרשימה הזו…
11 צמיגים שנוגעים בקרקע, 10 טון ו-700 כ"ס!
לידתה של סיטרואן PLR, אמנם, לא הגיעה מתוך רצון לנקום באף אחד, אולם אין ספק, שמאחורי הרכב המוזר הזה, מסתתר סיפור לא פחות מעניין.
בשנת 1972, נזקקה חברת הצמיגים המוכרת מישלין לדרך יעילה שבה תוכל לבחון את צמיגי המשאיות שלה במהירויות גבוהות, וזאת, על רקע ההכרה בסכנות הכרוכות בהתפוצצותם של צמיגים גדולים ומאסיביים כל כך.
את הפתרון לכך, מצאו מהנדסי מישלין ב-Citroën DS PLR Break, סיטרואן DS שעברה מתיחת פנים (ועוד כמה חלקים) מאסיבית למדי. שמה הרשמי של המכונית הוא, אמנם, Poids Lourd Rapide (מכאן, גם ראשי התיבות PLR) שמתורגם, באופן רופף למדי ל"משאית מהירה", אבל הצרפתים, בינם לבין עצמם, כינו אותה "Milles-pattes" – נדל, או מרבה רגליים (מה, שבינינו? הולם את המראה שלה הרבה יותר מכל כינוי אחר). מישלין, שבאותה תקופה החזיקה את סיטרואן בבעלותה, ייצרה רכב בודד ויחיד שהיווה את המקבילה על גלגלים למפלצת של פרנקנשטיין – רוב מרכב ה-PLR נלקח מרכב DS Safari, בעוד שהגלגלים וההאבים הגיעו מרכבי סיטרואן H ואן.

באופן טבעי, עם כל כך הרבה גלגלים על הקרקע (תזכירו לנו, כי עוד נחזור לגלגלים האלה בהמשך), היה צורך בכוח רב. ה"כוח" הנדרש הגיע בצורה של שני מנועי שברולט V8 בנפח 5.7 ליטר (כל מנוע מפיק כ-350 כ"ס, כך שאנחנו מדברים על כ-700 כ"ס, בסך הכל). אחד מהמנועים הללו הפך לאחראי לתפעול שישה הגלגלים האחוריים, בעוד שהשני – מניע את גלגל המשאית הנבדק שממוקם במרכז ה-PLR. ארבעת הגלגלים הקדמיים שברכב, אחראים על ההיגוי.
רוחבה של ה-PLR הוא 2.45 מטר (8.0 רגל) ואורכה 7.2 מטר (24 רגל). משקלה הכולל מגיע עד ל-9.5 טון (21,000 ליברות, שזה, בערך, פחות או יותר, משקלן הכולל של 7 סיטרואן ברלינגו חדשות), ומותקנים בה שני מיכלי דלק, כשקיבולת כ"א מהם היא 90 ליטר (24 גלונים).
המהירות המרבית שאליה מסוגלת להגיע ה-PLR היא 111 מייל לשעה – כמעט 180 קמ"ש (178.637 קמ"ש, אם נדקדק) – מהירות לא רעה בכלל, במיוחד בהתחשב בכך שאנחנו מדברים על מפלצת במשקל מדהים של קרוב לעשרה טון (שיושבת על מרכב של סיטרואן DS, במקרה שלרגע שכחתם…)!

והנה, חזרנו לעניין הצמיגים (שהם, בעצם, מרבית העניין שמאחורי PLR)
אם חשבתם שמספר הצמיגים הגדול כל כך אומר גם שה-PLR מתוכננת באופן שהיא מסוגלת לבדוק מספר צמיגים במכה אחת, תחשבו שוב… כי הצמיג ה-11, זה שמותקן במרכז הרכב לצורך בדיקה, הוא צמיג בודד ויחיד. ברור שגם לכך, ישנה סיבה טובה – להזכירכם, כל הרעיון מאחורי בניית המפלצת המשונה הזו, היה שמישלין תוכל למקם צמיג מסחרי גדול במרכז ה-PLR, כדי שהיא תוכל לנסות אותו במהירויות גבוהות, מבלי לחשוש מפיצוץ שעלול לגרום לרכב לאבד שליטה. למעשה, זה בדיוק מה שעושים עשרה הגלגלים האחרים של ה-PLR – מייצבים את הרכב. הצמיג ה-11, הצמיג הנבדק, גם מוקף בפגוש גדול, כדי, שבמקרה של פיצוץ הצמיג בעת מבחן, הנוהג ברכב יהיה מוגן מפיסות הגומי שעלולות להתעופף בתוך הרכב.
גם מפלצות יוצאות לפנסיה לפעמים…
בחלוף השנים (ועם התפתחות הטכנולוגיות), יצרני הצמיגים החלו להעביר את הבדיקות שלהם לתוך המפעלים שלהם, תוך שימוש במכונות מתקדמות ובמתקנים דמויי-הליכון על מנת למדוד את העומסים והבלאי על הצמיגים. ה-PLR התיישנה, וחלפו הימים בהם המפלצת הרב-גלגלית הזו בילתה את ימיה בבדיקות במסלול המבחן Ladoux של מישלן בקלרמון-פראן, צרפת.
על אף שמישלין לא מגלה לאף אחד כמה זמן ה-PLR שירתה אותה בנאמנות (וגם לא כמה עלה ליצר אותה), בכל זאת מדובר בפיסת היסטוריה משמעותית למדי שלה, כך שהשמועות אומרות כי, ניתן, מידי פעם, לראות את ה-PLR, כשהיא מוצגת לראווה ב-L'Aventure Michelin, המוזיאון הייעודי של החברה בצרפת.
קרדיט תמונה ראשית:
Andrew Bone from Weymouth, England – Citroen DS Michelin Mobile Testbed – CC BY 2.0